נדבה של מטבע מזהב
ישב וחשב על מה שאהב
ומה שחשב את זה הוא כתב
מחווה לחיים
כורה פחם נחנק בעודו במערה
כבאי שנשרף בלהבות הדירה
שיכור שמת בקור
והוא הגיבור
בסיפור
כן בחן הכסף עבדנו כל ימי חיינו
אותו גם תימרנו בשם ניצוצו האכזר
ידיו כבולות בדימיונו המופרע
לשאת ולתת בעול הנורא
למלא לי משאלה
האוצר
הרי דרך בחרנו בין אלפי דרכים
מיום היוולדנו למוות מתלווים
מתלוצצים שרים מתבדחים וישנים
אך איפשהו אנו בורחים בורחים.
בפינת הדרך חיכה לי המוות
כשעברתי על סוסי האציל,
ביקש המוות שאלה
שאל אותי המוות האם את חיי אני מעריך
שכן הוא מבקש מטבע של זהב נדבה מחווה
גזר הגורל ואת זהבי האחרון ביזבזתי על אוכל ושתיה
חייך המוות חיוך של ידיעה
איני טיפש ואיני כסיל
ביקשתי את שאין לך ,
רד מהסוס ותיתן לי להוביל
הרי אין בושה למצוא את המוות בלב הרפתקה
ואין טינה למקום חופשי אני הולך
אל תוך החופשה
זהב מטבע של זהב אני חייב אני אמצא
אומר אני למוות בין פעימה לפעימה
אין מילים לתאר את החיבור לחיים
ברגעינו האחרונים עלי אדמות
זיכרונות של חיים שלמים מכרים וחברים
המוות ליווה הוא תמיד היה חיכה
השביל עוד לא נגמר,
עוד נותר האיך והלמה
הולכים אנו שלושה ביער
אני המוות והחיה
אין קשר בין מציאות לדמיון
קשובים אנו כאחד
למה שנשמע כהיום היפה בחיי
התמונה מבריקה ונוצצת, מחשבותי
נעלמות
אחת אחת אחת
שלושה דמויות בסיפור נעטפות
בידיעה
שחורה
היקיצה
תגובות