[ליצירה]
אוי, מקסים כמה שזה עצוב (או להיפך? אני לא בטוחה). בכל מקרה, מזל שלא ראיתי את זה לפני ראש השנה,זה היה מדכא אותי. וטוב שראיתי עכשיו, כי זה יפה...
[ליצירה]
מתקשה להאמין שלא קראתי את זה קודם. איך יכולתי?
השפה היתה קצת מייגעת עבורי, אבל - הו, זה היה כל כך שווה את זה! הטוויסט, והשיר בסוף,וכמה שבטח תשנאי אותי על המשפט הבא, אבל אני אגיד אותו בכל זאת: יש כאן מסר, והוא מועבר נהדר. זה אחלה סיפור לפעולה בחודש אלול..
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
מאד מבולבל ולא ממוקד.
ברווזים שטים ולא שטות.
וכמו כן - "אני והיא" - עדיף היה, לדעתי, "היא ואני". צורם פחות, וגם מבחינת הזרימה והקצב של המילים משתללב יותר.
[ליצירה]
מצטערת, יוחאי צודק.
לחידושים לשוניים יש עניין כאשר יש להם ערך מוסף עבור השיר, ורק אז הם לגיטימיים. ניתן למצוא זאת בשירים רבים. "לנצח אנגנך", אגב, לא יכול להיחשב בשום אופן כדוגמה לחידוש לשוני בשירה, אלא מוגדר כמטאפורה: המשורר מדמה את אהובתו למנגינה.
לעומת זאת, לשורה "אינני משורר אני" אינני מצליחה למצוא סיבה לירית, וזה נראה לא יותר מטעות לשונית.
[ליצירה]
אכן יש משהו מאולץ בחיבור בין הקטעים, אך לא הייתי ממהרת לנתק ביניהם. אפשר שהרחבה והעמקה של הסיפור תוכל להפוך את החיבור לטבעי יותר. כרגע יש לסיפור הזה מסר נהדר, אך הוא מועבר בצורה חדה מדי, יותר מדי מוגשת על כפית לקורא.
אם הסיפור יתפוס יותר נפח, ואם תמנעי מאמירות מפורשות כגון "הוא לא רוצה למות" אלא תתני לקורא להרגיש את הניגודים והמסרים בעצמו מתוך הסיפור, נדמה לי שהסיפור יהיה טוב יותר.
אני חושבת שיש כאן הבטחה.:)
[ליצירה]
ושכחתי להגיד שהנוצה נראית ממש מנותקת מהדף, וגם עוד הרבה דברים שבפיה של בת תמותה מוגבלת כמוני אין מספיק מילים להגדיר אותם חוץ מהמילים הרגילות של נהדר, נפלא, מדהים וכל השאר.
[ליצירה]
אני אוהבת מאד מאד את הסגנון שלך, את חיבורי הצבעים ואת הכשרון.
חבל לי שאין כאן רבים שעוסקים בתחום החזותי, ויוכלו להגיב לך בצורה בונה יותר. אני יכולה רק להגיד שאהבתי.
(משהו לא הסתדר לי עם אוזן שמאל שלה, נראית קצת לא מתחברת לשאר הפנים.)
[ליצירה]
ההתחלה נהדרת. מפתיעה וחדה.
בהמשך - עם האורך בא גם הקושי לשמור על עניין לכל אורך השיר.
*כוננתי - צ"ל קוננתי.
*בבית השלישי: די צורמת החזרה על שורש "בושה".
*בהמשך: "בשמחה רבה" מגיע באופן די פתאומי, ומרגיש קצת לא קשור. כאילו פתאום מנסים לייצר אוירה מלאכותית, זרה לאופיו של השיר.
*הבית האחרון חוזר לתבנית המעניינת של הבית הראשון. הייתי מציעה לצמצם אותו.
*הסיום: מצד אחד אני מבינה את הצורך ב"גלישה" הנינוחה הזו אל סוף השיר. אבל מצד שני: חבל. היית בשיא, והשיר הזה נראה לי מתאים להסתיים בשיא.
הצלחת להכניס לתחושת הלם בשורות הראשונות, ולהרגשתי היה נכון לסיים גם בהפתעה, בדיוק הנקודה שבה השיר סיים להגיד את דברו. (השורה האחרונה מרגישה כמעין "אז זהו, סיימתי" והשיר לא חייב להודיע לאף אחד שהוא מסתיים.)
[ליצירה]
[ליצירה]
קראתי את זה מזמן. ממש ממש מזמן. אחרת, אין לי הסבר למה הבנתי את הסיפור הזה במלוא עוצמתו רק עכשיו.
את מדהימה.
תגובות