בגלל עקיצה אחת
קטלתי אלפי יתושים
ששברו את שלוותי בטיפת דם
אחת ויחידה
בעודי רוכן מעליה מבזיקה מחשבה
"היא אחרונה ממינה, השאר,
צאן לטבח למסעדת ציון הקטן"
יופיה מעוור כמו אלף שמשות, למרות
שהיא רק כבשה, נראה לי שמילותיה
"בבקשה אל תהרוגני"
אינן סתומות.
בעודי משחררה מכבליה סקרנותי גוברת לראות לאן תברח:
האם תנוס צפונה דרומה מזרחה או שמא מערבה?
האם אותה כבשה תשנה משהו בחיה? או תגמור בכך שתצטרף לעדר הבא
נשכבתי על אדמתי והבטתי לשמימי
"היום יפה"
עוברת המחשבה מול עיני
כשזאת שעד לפני שניה הייתה אסירתי מתחילה לאכול אותי
כי מתתי, והפכתי לדשא פיה
,משאלת חייה
.ומושא אהבתה
