מיד לאחר שמיצמצתי, מצאתי שהכל נעצר, כאילו שעפעפיי צילמו את העולם בפעם האחרונה ודי.
והופתעתי שהסקרנות דחקה את ההשתממות שלי לצד כאומרת תנו לי מקום אני לא יכולה להתאפק אפילו עוד רגע אחד.
אז התחלתי לטייל ולהתבונן על הכל בלי להרגיש בודד יותר משהרגשתי כאשר הכל היה ניראה נע - אולי בגלל שתמיד חשבתי ששום דבר לא באמת נע אלא תמונה רודפת תמונה.
וכמו שלפתע הכל נעצר פגשתי אדם שגם הוא מטייל שם ושאלתי אותו מה : "מה אנחנו עושים כאן"
ולא הייתה תשובה.
תגובות