ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה

שמם של בני ישראל הואמהות ערכית דנאמית וכעין בבועה למצבם המוסרי.
כשבני ישראל חטאו חטאם השפיע וניכר גם בשמם. והנה הפתיח של הפרשה מספר לנו שאותםשמות דהויים ושחוקים בחטאים הם שהורידו את בני ישראל מצריימה.
ןאכן בפרשת ויגש כשבני ישראל באו למצריים - לאור באו תחילה ולכן ב"מספר"ככוכבים שיוצאים להאיר בחושך [ שבעים נפש ירדו מצריימה].
אבל כשנפלה עליהם חשכת הגלות במצרים הם ככוכבים שכבו והם "בשמות נקראו",באותם שמות חיוורים כאמור ששיקפו בבואה את חטאיהם שגרמו לאותה הגלות
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה

. התעלמת מהעיקר שם ההוויה של לפני "אלוהי אבותיכם "

אכן כן, נפלאותיו של שםביהדות הוא שם דבר של ממש . הוא מהות של קוד. מסגרת של צופן ובו כך או אחרת אףמשתקפים כל תהפוכות חיים משל הוא גם מדיום ויזואלי. זו הסיבה שספר שמות מתחיל :"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה "
ביקשה התורה לרמז כי בהתייחסה לשמות בהקשר לגלות מצריים שהם כאמור מדיום המשקף גםאת כל מגרעותיהם של בני ישראל ,אשר הם גם שהכתיבו גלות זו - גלות מצרים.
וכך שמותיו של הקב"ה גם הם משקפים רמות שונות של האלוקות ובמימדים שונים.בעיקר מידה יחסית שונהשל השגחה ואינטימיות עם הברואים .
לפיכך פונה משה לאלוהים בשמו הכללי : "אלוהים" ומבקש הגדרה אינטימיתומשוכללת יותר שמשקללת את הסיטואציה ההיסטורית של של השבה לקירבה ואינטימיות כפישיאה לכל גאולה.
ועל כך רמז לו הקב"השבקשתו נענית. ששם הוויה הוא שמה של האלוקות לעת של גאולהתחילה ב"אהיה אשר אהיה" כלומר במתחם ומנעד שבין "אלוהים" לשם"הוויה" [בתווך שדי ועוד].
על כל פנים לבסוף התייצבות סביב האופטימום של "אהיה" .
הכוונה של התממשות שם ההוויה בנוכחות השגחתית אינטימית.
ואכן לבסוף אמר לו בהשלמה גמורה לאמור : זה "שמי "וזה "זכרי"
שמי כאמורשל שם הוויה .
וזכרי "אלוהי אבותיכם...".

משה בסוף פר´ שמות מתלונן :
"מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך [דגש על שמך - שם הוויה] הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך"
משה מגלה כאן שני חולשות:
לא הפנים עדיין במדויק משמעות השתכללות שם ה´ לכלל שם הוויה.
וגם אם כן פירש זו כהשגחה אופרטיבית מידית עם תוצאות מידיות....
על כך השיבו הקב"ה בפתח פר´ וארא:
שימו לב לפתיח [באלהים להדגיש נקודת המוצא] לחדד את מהות השכלול לשם הוויה:
"וידבר אלוהים אל משה ויאמר אליו אני ה´
ו בהמשך :"לכן אמור לבני ישראל אני ה´ [שוב להדגיש התפנית וההשתכללות לשם הוויה]והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים... וכאן מוצאים אנו פירוט חמשת לשונות הגאולה.
אם כן השיב הקב"ה למשה האלוקות פועלת בגאולת מצרים באותו שם של הוויה [שמי לעולם] אך גם בהשגחה אנטימית ורצופה זו של שם הוויה, יש סדר והררכיה - חמשת לשונות הגאולה וצריך מעט סבלנות

 ועוד מצאנו דבר נפלא כששמו של משה החל להאיר.

 כל השמות של שאר הנפשות הפועלות בסביבתו המידית והראשונית פשוט נמחקו

 הנפשות כאמור פועלות ללא שם מוגדר וידוע
 

1.       הכל רמוז במקרא....

2.       שואלים כיצד בני ישראל משבעים נפש הפכו למיליונים

צריך להקדים ולשאול :
וכי פריה ורביה הטבעיים ,לא די בהם.
מדוע הכבירה והוסיפה התורה ביטויים נוספים של : "וישרצו" "ויעצמו".
אלא שבבירור מרמזת התורה על שתי קטגוריות ושתי מקורות שונים להרחבת וגידול עם ישראל.
האחד הטבעי : "פריה ורביה"
והשני מסתפחים למינהם בבחינת :
"וישרצו ויעצמו"
שהעוצמה בעיקרה, היא דווקא מאלה נספחים כאמור.
ואכן כאילו לחדד את שתי המקורות הנפרדים כאמור מדגישה וכופלת התורה מיד : "במאד מאד"
[אגב ,אין מאד במקרא אלא גם אדם]
שבני האדם מישראל היו כאמור משני מקורות.
ועתה יש להניח כי ספר שמות החרד לשמותיהם המקוריים של בני ישראל.
ביקש לא להכניס ערב רב של שמות שיש בהם השפעה מובהקת של גלות.
וסיפח לכל שבט נתח מניספחים....
כאילו אלה ה"תיילדו "במסגרתו