ר"ה : אדם ועם-בריאה וגאולה - אור אחר
בחיבור המיוחד הזה של ראש השנה, בריאת העולם ויציאת מצרים
אנו מבחינים בשני מסלולים מקבילים :
אחד פיזי ואחד רוחני.
אחד - בריאת העולם ובריאת האדם בכלל.
ואחד - בריאת ויצירת עם ישראל לעם בגאולת מצרים,ואשר ה´ הוא הוא אלוהיו.
. ודוק אי אפשר לו לעולם : אך בקו אחד
בקו זה בלא קו זה.
[בבחינת: קו לקו...]
לפיכך, יציאת מצרים משקפת בהקבלה את תחילת הקו הרוחני ה"נישמתי" של העולם בכלל,
בעצם יצירת עם ישראל כאמור .[עד יצירת עם ישראל כעם, העולם היה ללא "נשמה"
[ללא אותו ערך מוסף רוחני ייחודי]
שבריאת העולם ובריאת האדם משקפים בקו הפיזי אך את החלק הפיזי של הבריאה.
אם כן, בהיום הרת עולם - בראש השנה, הראשון נוצר למעשה האדם והיקום כשהוא נטול נשמה.
או ממיד רוחני אחר.
ואך ובגאולת מצרים,ולו גם בדיעבד ורטרואקטיבי,
כאילו הושלמה הבריאה לתלפיות :
בעצם יצירת עם ישראל כאמור
ובכך הוענק לו לעולם המימד הרוחני המשלים.
ובכדי לבטא כי אלה הם שני צידיו של אותו המטבע.
משל : שתי "לוחות הברית" של הבריאה.
הושוותה אם כן יציאת מצרים - לבריאת העולם.
ואף יותר מזה שני האירועים התמזגו כאמור לכלל מעשה מושלם אחד
וכמעשה שלכתחילה של בראשית.
זו הסיבה שהגם שבדיעבד יוחסה השבת בשלב מאוחר גם ליציאת מצרים.
זו הסיבה שחג ראש השנה מכונה יום הזכרון .
כי הוא בא להזכיר את הבריאה בכלל ואת השלמתה כאמור ביציאת מצרים שגם לה יש מרכיב משלים של "זיכרון".
ולא זאת אף זאת אין כל משמעות לאותו הזכרון.
אם אין הוא מביא גם את העיקר :
המלכתו של מלך העולם על כל יציר נברא
מכאן גם ברור מדוע יציאת מצרים רלוונתית והופכת כחלק בלתי נפרד
גם מיום הזכרון ההוא של יום הבריאה - יום הרת עולם. ומראש השנה עתה
ועל מנת כאמור להכלילה בכלל אותו :"יום הזיכרון" לכלל אחד כאמור .
כי אז יש גם את האספקט החוזר ונשנה של "זכר ליציאת מצרים.
הנה כי כן, ביום ראש השנה מתחברים שני הזכרונות של :
מחד יום הרת עולם ומאידך זכר יציאת מצרים.
והכל על מנת שעם של ממלכת כהנים ימלא את יעודו:
להכתיר את הקב"ה כמלך העולם - בכל המימדים וההוויות:
גם במימד הפיזי וגם במימד הרוחני
עתה גם יובן כי אי אפשר להמליך את ה´ על כל הבריאה בלי המלכתו קודם מגדר יציאת מצרים על עם ישראל.
וכן גם להפך.
ושניים אלה כאמור מתחברים לאחד בראש השנה.[בהמלכת ה´ בראש השנה צריך להתכוון אם כן,לשניהם כאחד]
ומזה נגזרים לכאורה דברים רבים:
אין עם ישראל בלא האדם הבראשיתי כערך לעצמו בבחינת צלם אלוקים.
כמו כמו שאין : "אנכי ה´" בלא "לא תרצח".
וכמו גם שאין יציאת מצרים יכולה להוות אך ראשית גאולה לעם ישראל בלבד.
אלא היא גם למעשה ראשית צמיחתה של גאולת העולם כולו.
מזה גם נובע כי גאולת הקץ שבניצניה אנו שרויים
בבחינת סגירת המעגל תשוב להיות
אכן גם גאולת כל העולם וכל היקום כולו