רחוק ממך,

קרוב אליך.

בעומדי בתפילתי – חש כבנך האהוב,

ובסיימי תפילתי – כבן נעזב.

מדוע שכחתני?

מדוע נטשתני?

עד מתי לא תעלה ארוכה למכתי?

 

כועס עליך,

אוהב אותך.

שוכח אהבתך,

זוכר יראתך. 

קרוע בין מצבי הצבירה השונים,

ואיני מבין על שום מה כל הייסורים.

 

יודע האמת,

מכיר בהכרה ברורה

כי כל מעשיך לטובה;

אך מייחל,

לראות זאת תמיד מול עיני.