-         אביאל שתק למספר שניות. אודליה חכתה בדריכות לראות, מה הטעם שלמרות ההצלחה של אביאל והדס לגשר על הפערים הדתיים ביניהם, הקשר ביניהם לא עלה יפה. לבסוף אביאל אמר: "את נפתחת כל כך הרבה בפני, אבל זה עדיין קשה לי להשיב לך כגמולך, אז את צריכה להיות עדינה איתי. כלומר... מה שאני מנסה לומר בעצם, זה שאני אספר לך, אבל זה לא קל עבורי..."

-         אודליה הרהרה בלבה: "שוב הוא מקריץ את המשפטים החמודים האלה", ואמרה: "So I shouldn’t take it for granted?"

-         אביאל השיב: "ובתרגום אונקלוס עבור המרכזניק..."

-         אודליה אמרה בלבה: "נו טוב, אז הוא לא יודע אנגלית", והסבירה את תרגום הדברים: "שאני לא אקח את זה בתור דבר מובן מאליו?"

-         "אמת. היטבת להגדיר זאת. ובכן, לסיפור דנן, מה שקרה זה ככה: הדס חשה שהדרך שהיא יכולה להוציא לפועל את כישוריה, ולסייע לעולם בצורה הכי נעלה, היא באמצעות היותה פרופסורית באוניברסיטה, ומכיוון שכך – לזאת היא מייעדת את עצמה. בנוסף, היא מעדיפה לחיות חיי עצמאות כלכלית, ומכיוון שכך, נוצרה בעיה ממונית, ושאר העניין מובן."

-         אודליה חשה צורך לתרגם לעצמה מהשפה הגבוהה של אביאל, את דבריו, ומסיבה שלא היתה ברורה לה, אמרה את הדברים בקול רם: "כלומר, שהיא מתכוונת לשהות הרבה שנים באוניברסיטה, ואתה בישיבה, והיא לא רוצה לקבל תמיכה כלכלית מההורים."

-         "אמת." – השיב אביאל – "וכעת אני אקח פיקוד, ואטה את השיחה לנושאים יותר קלילים, כי יש גבול לכל תעלול."

-         "אתה בטוח שהתכוונת להגיד את המשפט הזה בקול רם?" – שאלה אודליה, בהרהרה על הטעות שעשתה לפני מספר שניות.

-         "סמוך ובטוח."

-         "ומה אם אני מעוניינת להמשיך ולהתעמק ברגשותיך כלפיה?" – שאלה אודליה מתוך שעשוע.

-         "על פי עקרון ההדדיות?" – שאל אביאל.

-         "או עקרון הסקרנות..." – השיבה אודליה.

-         "המממ.... תני לי לחשוב איך להגדיר זאת... אני חושב... אני חושב שהתיאור שלך את רגשותייך כלפי בנצי, ותסכולך מהמצב שנוצר, ממצה גם את מה שעובר אצלי בלב..."

-         "ולא תפרט יותר מזה?" – שאלה אודליה.

-         "נישט קיין שייך." – השיב אביאל.

-         "ואתה חושב" – שאלה אודליה – "שמתישהו עם התקדמות אפשרית של הקשר, יש מצב שאתה תדבר על רגשות?"

-         "היו פעמים בעבר, שדברתי על רגשות, במהלך קשרים יותר מתקדמים."

-         "אני מבינה." – אמרה אודליה, ובנימה משועשעת הוסיפה – "אז יש לי למה לצפות..."

-         אביאל הגיב: "עכשיו אפשר להטות סוף סוף את השיחה ממסלולה?"

-         "כן, תטה לאן שתרצה..."

אביאל שאל את אודליה שוב על יומה, והפעם נענה בתשובה מעט יותר מפורטת, זו הובילה להמשך הדיון, על מצב החינוך בארץ, ומכיון שהכימיה בין השניים היתה גדולה, השיחה נמשכה עוד שעה ארוכה. 

לאחר המשכות הדבורים אל תוך הלילה, כאשר השעה התאחרה, אמר אביאל:

-         "אודליה... אם אני לא אלך לישון בקרוב, ישנה סכנה שלא אקום מחר לתפילה, את יודעת שהיצר הרע לא לקום לתפילה ביום שישי, כשאין סדר בוקר, הוא חזק במיוחד."

-         אודליה נהנתה מאוד מהאימרה האחרונה של אביאל. היא לקחה נשימה עמוקה, ואחר אמרה: "אני לא יודעת אם זה politically correct להגיד למרכזניק, אבל תדע לך שאתה ממש חמוד, וכיף מאוד לדבר איתך."

-         "נו, רחפן וחמוד." – השיב אביאל.

-         "זה איך שקראתי לך בספר הטלפונים שלי בפלאפון: ´מרכזניק רחפן וחמוד´." – הצהירה אודליה.

-         "וברצינות..."

-         "אבי´נקה, אני רצינית... בפגישה הבאה אתה מוזמן לבדוק..."

-         "אם את אומרת..." – השיב אביאל.

-         "אז אבו´ש, אתה יכול ללכת לישון, אני רק מזכירה לך – מבלי לחשוד בכשרים – שמחר יום שישי, ואתה צריך לכל הפחות לסמס לי ´שבת שלום´."

-         "זה הלכה למשה מסיני?" – שאל אביאל.

-         "זה מנהג המקום." – השיבה אודליה.

-         "נו טוב... ´מנהג מבטל הלכה´. יש עוד משהו שאת צריכה להזכיר לי?"

-         "שתמשיך להיות חמוד..." – אמרה אודליה מתוך שעשוע.

-         "אשתדל בלי נדר... לילה טוב."

-         "לילה טוב."

אודליה התכוננה לקראת השינה, וחשבה לעצמה: "אבי כזה חמוד... הוא תפור עלי כמו כפפה ליד. סיימתי את השיחה איתו רק לפני כמה דקות, ואני כבר מתגעגעת אליו. מה יהיה? הוא האחד בשבילי? תמו ייסורי?" – לפתע מחשבותיה של אודליה לקחו תפנית חדה – "או שהלב שוב יישבר כמו עם בנצי? אני צריכה לשלוט על הרגשות שלי, כשהרגשות מתפתחים יותר מידי, הבלון מתפוצץ, והכאב בלתי נסבל. אוף... למה אני לא גבר? לא גבר כמו אבי, גבר גבר! לא להרגיש... לא לכאוב... להיות מנותקת לחלוטין מהרגשות. אז החיים היו יותר פשוטים. אוף... עכשיו יהיה קשה לי להירדם, מה אני אעשה?" –  אודליה נזכרה בספר שקראה לפני מספר שבועות על נידודי שינה, והחליטה לפעול על פיו.  – "אני אנסה להירגע, אני אשכב במיטה, ואנשום לאט לאט, נשימות עמוקות. בנוסף אני אספור כל שאיפה ונשיפה, אם הדאגות המטומטמות יטרידו אותי, אני אצעק בדמיוני: ´עצרי!´, ואתחיל לספור את הנשימות מחדש. ככה אצליח להירדם! לפחות אני מקווה שכך..."

לאחר מספר דקות של שכיבה במיטה, ופעולה על פי ההדרכה, אודליה נרדמה.