בס"ד.
אחת הדמויות הנפלאות במקרא, שדומה שלא פוענחה די, היא רחל אמנו. כל הספרות המדרשית והאגדות , לא השכילו לצייר בעבורינו את דיוקנה עד תום ובנאמנות לרזיו של הפשט המקראי.
רחל קודם לכל היתה "רועה" וכל רועה, אין לו אלא שניים : הצאן והמרחב . נפשו שואפת להכיל את הכל . מחד לפרוס את ההגמוניה החמלתית שלו על כל הרך שבבריאה, ומאידך לילך תמיד קדימה, אל עבר הנעלם , שמסמל האופק..
וכשרחל פוגשת לראשונה את האיש הזה - יעקב, היא מיד מזהה בו את ה"רועיות" וכשהוא מוסיף ומספר לה שהוא מארץ של הבטחה , היא מיד בוערת בשלהבת להדבק בשניים אלה . וכשהוא נושק לה, היא מיד מפנטזת על הבנים מהאיש הזה וכשהוא בוכה ,היא מיד מרחפת והוגה בדמיונה באותה ארץ של הבטחה. כאן החל נובט אותו הניצן של" רחל מבכה על בניה. .". אך כמו כל פרשיה מקראית , הסממנים האלוקיים ,אינם מניחים לסיפור לזרום בערוץ פשוט ומידי. להשגחה יש את מהלכיה המורכבים ,שרובם ניסתרים מענינו ורחל שלא ברצונה , נשאבת למערכת יחסים מורכבת ומתוסבכת ואשר באה לידי ביטוי ספרותי במיליה שלה לאמור : "נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי ..." . וכמו כל ענין מקראי , שיש בו גם השראה וגם מימד של חזון, נסיבותיו מסתבכות ומשתכללות לכלל ניסיון אלוקי של הדמות המרכזית. ורחל עוברת נסיונות קשים ביותר אונה לה הנורא מכל את מקומה בחופה תפסה אחןתה לאה. עמדה בפניה לכאורה הברירה האחת לשגת ,אך מששקלה בינה ,לבינה כי כל חפצה אינו "אהבה", אלא בנים וארץ ישראל הבינה ,כי אין לה ברירה אלא להוסיף ולהלחם . התלהבותו של יעקב שלא רק שלא דעכה , אלא ההפך אהבתו הלכה והתעצמה ,סייעה לה בכך רבות .והיא צוללת אל תוך .בועה של ניסיון קשה . היא שוגה .היא מועדת. היא נופלת היא לא שמה ליבה לכך. שכל פעולותיה גורמות לשנאתה של לאה. ובשלב מסויים, היא אף מאבדת שליטה ובלהט קנאתה ,היא מתפרצת על יעקב בקריאה הסטורית, הרת גורל: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" והוא יעקב משיב לה בחרון של חרן ,כי לא הוא הכתובת וכי יש לה ענין מורכב עם האלוקים ומוטב לה שתהרהר בכך ותמצא את הדרך לשוב בפניו.
לכתחילה ממשיכה רחל בכחש עצמי , אין היא יורדת לשורש הענין ואין היא נוקטת בדרך התפנית המתחייבת כדי לשנות את מצבה.
ובראות הקב"ה כי לאה שנואה ורחל היא התורמת העקרית לכך פותח הוא את רחמה של לאה ועוקר את רחל ממעגל של חיים - עקרה. גם כששמות בניה של לאה ,מרצדים כמו כתב אישום ארוך על קיר, עדיין לא נופל האסימון אצל רחל . לא מחלחל אצלה המסר, כי היא שוגה ביחסה לאחותה. כאמור רק לאחר תשובתו הכעוסה של יעקב שרמז לה כנגד "מתה אנוכי" יש חשבון נפש של ה"אנכי" כלפי האלוקים . החלה התפנית אצל רחל .היא מבינה סוף סוף, כי היא צריכה לצאת מהאנוכיות והיא פותחת בדרך של חסד ,כלפי שפחתה וכך היא מיחלת כמו שרה שנתנה את הגר לחיק בעלה ונושעה ונפקדה. כך היא נותנת את בלהה אמתה ליעקב. אך לא היה באכט זה של חסד בלבד, כדי להושיעה ורק לאחר שהיא רואה את ראובן עם הדודאים , לפתע מוחוור לה הכל את תראי בן רק אם ,הדוד יעבור לאחותך. רק כשהיא אחותך לאה,תרגיש ולו פעם אחת רצויה ונחשקת [ ראו-בן , דוד - אים ].
והיא מיד עושה כן, מגלגלת את יעקב כמו חבילה, ומוסרת אותו להתמסרות טוטלית ללאה ולאה פותחת באקורד של סיום , מיצוי לידותיה ועד תום ,עדי לידת בת ,המסמלת את רגע הסוף של המחילה השלימה לרחל ולכן היא גםקוראת לה דינה [ בהמשך לדן] , כאילו לשחרר הפעם סופית את דינה של רחל בשמים על מנת שתפקד .ואכן מיד ממש מיד : "ויזכור אלוקים את רחל , היא נפתחה בסופו של דבר ברחמים כלפי אחותה והקדוש ברוך הוא פתח את רחמה .
אבל יש ועל שגיאות כלפי שמים, משלמים במטבעות של ארץ . התפרצותה הבלתי נשלטת של רחל ודווקא אל יעקב כאילו אין חלילה אלוקים בתווך [ אלוקים המככב בשמות בניה של לאה חזור ושנו]: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי " נגזר דינה [ הצד השני של מטבע דינה ללדת] כי יהא לה בנים אך רק שניים והיא בסופו של דבר תמות .
,אהבת העזה לארץ ישראל, כפי שנשוב וניווכח גם בהמשך זיכתה אותה למות בארץ ישראל .[זה הרבותא שלה על משה]
הינה כי כן, כל מהליכיה של רחל ,מראשית עד אחרית, לא היו אלא לזכות מאותו הצדיק - בבנים . ובכך לא די . המיטיב לקרא בין השיטין של הסיפור המקראי, יזה מיד כי רחל נלחמה לא רק על הבנים , אלא שהיא היא היתה נושאת הגחלת של ארץ ישראל . שהרי כל עוד היתה היא עקרה לא ניתן היה לעוקרה גם ממקומה . לבן הבהיר זאת היטב וניצל גם את עקרותה של רחל, על מנת שלא לאפשר ליעקב לחמוק ממנו. לכן, הנה היא רחל אך יולדת את בנה הראשון יוסף, היא מקפיצה מיד את יעקב ללבן לאמור :הוסרה לכאורה המכשלה וכך מצינו בכתוב : "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואילכה אל מקומי ולארצי [ שלחני- עכשיו אין סיבה . אל מקומי - עכשו כבר אפשר לשנות מקום]
הנה כי כן, אך רחל ילדה והיא מבקשת לסגור מיד את הפרק של חרן ולשוב לארץ ישראל , אלא שענין לנו עם לבן הארמי, הוא בחש בענין והסית את לאה לאמור : כיצד זה ינהג אותך כאשה שנואה לארץ ניכר עם ילדים והכל גם ומבלי כל רכוש וכבודה . וכך לאה, בלי בסיס כלכלי, לא היתה מוכנה ליתן ידה למסע ,שמבחינתה היה אל הבלתי נודע.
וכך ליעקב לא נותרה ברירה, אלא להתחיל סבב נוסף של עבודה באגירה של רכוש וכבודה רבה. רק לאחר שהקב"ה אומר ליעקב לשוב והוא מזמן את נשותיו לשדה לבשר להן על כך, קופצת רחל כמו אוטומט ממש וגוררת אחריה גם את ליאה בהסכמה שנאמר "ותען רחל ולאה.." רחל עונה ולאה נגררת אחריה בהסכמה, שהרי הפעם, מצוות אלוקים היא ודרישתה קודם לכן לבסיס כלכלי מולאה גם מולאה .
אשר על כן, הרחלה אשר אהבת הרוך והצאן, העבירה אותה כמעט על דעתה ובלבד שתזכה לפרי בטן ושאהבת ארץ ישראל החלה מפעמת בליבה - כאש. היא אשר נבחרה על ידי ההשגחה לשמש "אם הבנים" כולם ואשר בוכה עליהם כל אימת שמי מהם נוטש לגלות ולא נחה עדי ישובו כולם לגבולם.
משה אהרון
