ס"ד. נקודת המפנה הפורמאלית , והמעבר בין משפחת יעקב , לכלל גוי ועם ישראל.הינה, הפסוק האחרון, שבפרשת ויגש ובהמשך הפסוקים הראשונים של פרשת ויחי. הפסוק האחרון : " וישב ישראל בארץ מצרים , בארץ גושן ויאחזו ,בה ויפרו וירבו מאד" . למיטיבים להבחין בצלילים, נוסח זה יותר ממרמז ומצלצל, להשוואה מידית עם הפתיח של פרשת : "וישב". ההשוואה לדעתי מאלפת, אבל מכורח של קיצור, די אם נזכיר, כי שם, בפתח פרשת וישב, יעקב, מתחיל את חייו בארץ ישראל "ברגל שמאל" וטועה בגדול לסבור, כי בראש תולודותיו ודווקא בארץ ישראל, יש למנות את יוסף כממשיך ה"גחלת" שבראש. והנה ,בפרשת ויחי, אנו מוצאים את "הפקחון" הגדול. יעקב סופית "מרים" ידיים... יותר נכון "משכל" ... ברור לו, כי יוסף כבר, אינו הראש המושיע הרלוונטי, לדורות ודווקא בארץ ישראל . כאן בפתח פרשת ויחי, כל אותם "שבע עשרה שנה" של טיפוח מגמתי מפלה , נפרעים ממנו בארץ מצרים.[17 מול 17 ]. כאן כבר יוסף, אינו אלא עוד : "בן " שנאמר : "ויקרא לבנו ליוסף"..מכאן ואילך, נהיר כשמש ליעקב, כי יש "מלך" של גלות [ והוא תמיד : "משנה"] ויש מלך של גאולה. וכי מכאן ואילך, השרביט עובר , במימד הגאולתי איסטרטגי ליהודה . לכן, דווקא בערוב ימיו, מבקש יעקב לחדד דברים ולהעמידם על מכונן. כאילו, כשם ש"ניפח" את יוסף, כך ביקש "להוציא" ממנו אט אט ובעדינות את האויר. ראשית הוא מזכיר ליוסף, כי הגאולה האמיתית, הינה בארץ ההבטחה - ארץ כנען. הוא ממשיך מזכיר לו בעדינות, כי הלא רחל אימו, מתה עליו בארץ כנען בדרך... לאמור: כבר אז, נגזר לכאורה, רחל ובניה מושיעים של גלות ולאה ובניה מושיעים בארץ ישראל וכאילו לחדד יותר מסר זה, הוא מרמז לו גם על מקום קבורתה , ביחס המשליך גם עליו , כשהוא אומר ואקבריה בדרך אפרת היא בית לחם "אני קובר בזה, סופית, גם את "בכורתך", בארץ מצרים, שהיא מבחינתך כעין "בית לחם", שספקת בעבורינו. וכאמור בעצם "שיכול" ידיו בבורכו את בני יוסף, הוא יותר, ממרמז גם ליוסף על שיכול הבכורה ממנו ליהודה [ בכלל הביטוי : שכול" מזכיר "שכול," כאילו, בפועל ,עד הינה: "שכלו " אותי ידיי , בטעויות שבהם עשיתי] . והיפה שבכל הענין היא דווקא נקודת הסיום . יעקב מסיים : "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי, בחרבי ובקשתי " אם כן זה היתרון היחידי המוגדר והמוגבל שמעניק יעקב בסופו של דבר ליוסף, לעומת שאר אחיו. אתה תדאג לקבור אותי[את יעקב] בארץ, ובדרך, אתן גם לך ,יתרון מובהק על אחיך קבורה ידועה בשכם, הינה כי כן, נסגר המעגל. יוסף כמו אמו, זוכה להקבר בדרך על סיפה של ארץ כנען. ארץ המשמשת: "המגרש" של יהודה, במימד האיסטרטגי. רק אחרי הבהרות רקע היסטוריות שכאלה, יכל יעקב, לפנות לכלל בניו , בהיבט של "קץ הימים" ונקודת הפתיחה שלו, היא למעשה גם נקודת הפתיחה שלנו היום- בימינו, לאמור : "האספו" [מכל הגלויות] ואחר כך "הקבצו ושמעו" [ אחדות עם ישראל בכל מחיר ] אין יכולת להגיע לכלל "ושמעו", אלא קודם אתם עמלים ב- "הקבצו". וגם התכלית המהותית של "ושמעו" היא במתווה מוגדר וברור : "ושמעו אל ישראל אביכם" הדרך לאביכם שבשמים, עוברת אך דרך השם היעודי : "ישראל": גם "ישר" וגם "אל", וברור מה קודם למה. לעשות אך ה"ישר" ומבעדו להגיע לכלל ו"הטוב"......[אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח , אנא חמישה שקלים לצדקה]
משה אהרון
