מאמצת אל ליבי את האושר –
וכאב נאסף אל חיקי.
לא קרוא, מתלווה,
ולוחש לי ביושר:
כבר זמן. באה עת. אל תחכי.
אמונה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כמה חזק הסיפור.. עכשיו כשנתגלה עוד אחד מן השדות בהם נקברו יהודים רבים שנרצחו צף סיפורך בזכרוני וצמרר אותי שוב. משהו בסיפור שלך לא נותן לי מנוח. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכן. השיר הזה נכתב בסערת רגשות שהציפה אותי אחרי ששמעתי בפעם הראשונה את אנא בכוח של עובדיה חממה. בכל פעם שאני חוזרת לשמוע את היצירה מטלטלת אותי שוב אותה סערה ומתעוררת בי אותה ערגה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, אורי... כמה שאתה צפוי. נופל למלכודות שלי כל כך בקלות... הרי זה היה ברור שתתייחס לזה. אצלנו קוראים לזה " בדיחות של משפחת עמירם..." [ליצירה]
- [ליצירה] התשובה חלקית. את השירים שלך שנוגעים אכן באותם מקומות אני מכירה ומוקירה והם נפלאים בעיני. עדיין לא ברור לי האם אמת בסיפור שלך ,אם הזיה? האם אכן משאת נפשו היתה איסלנד? ואם זו אמת איך אתה , עדיין - מתמודד עם הידיעה הזו? [ליצירה]
- [ליצירה] אורי אין עליך. כרגיל... אתה בידך הבוטחת מצייר לי במילים את חלומותי. אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] ליוליה תודה על תגובותיך ועל השיתוף שבקע מתוכן - אם תעמיקי עוד מעט לתוך השיר תבחיני שהאהבה המושבת - זו שאינה נענית לבקשות של אהבתי הנכזבת - היא אותה אחת בבית האחרון כמו באחרים. לצערי... [ליצירה]
- [ליצירה] אורי יקירי כמו שאתה רואה אני לוקחת אותך מאוד ברצינות ומיישמת בדקדקנות את כל המלצותיך. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אורי, לא על זה בדיוק נאמר הפוסל במומו פוסל? ... :) ותודה על הפרגון. [ליצירה]
- [ליצירה] אורי צימררת אותי. ההיה או חלמת חלום? [ליצירה]
תגובות