זה עלה לי בדמיון
שלא קורא יותר
בין השורות של מה
שעוד לא התרחש
זה קורא לי לוותר
על מה שהלב השתוקק
וכל כך חרישי
דועך לאיטו
זה בא והולך
כמו צל חמקני
זה בה וגם בי
ובו הוא עוצר
זה ישנו וכאילו
שפג ונמוג
מעולם לא היה
ושרידים מגיחים
זה יהיה או עבר
שנתלש מן הלוח
שאוחז בהיסח הדעת
של שורשי הכמיהה
זה יהיה או לנוח
שואלת אותי התשובה.
