מחטים נוצצות בהקו בעיניה של אורורה
(היו שקראו לה רוז)
השתהו על גלי הזהב של שיערה
ונבלעו בשפתיים
בעוד ידה נשלחת בתאוות קץ
אל הכישור האכול
(?זמן)
נשמע צחוק נשי צלול ועשיר -מהדהד
"זה לא מספיק, רוזי"
"אני יודעת"
מלמלה
מטילה עצמה על החוד
(...איה)
*
-נספח
והפעם לא יהיה נסיך, נדאג לכך
,( במחשבה שנייה: אולי דוקא כן יהיה, אבל שמן ומקריח- או סתם צפרדע)
תגובות