היום נזרקתי על ידי חברה שלי - קינקה.
בחורה נחמדה משבט האינקה.
היא הייתה רקדנית ריקנית בפאב קטן.
בו הייתי יושב רוב הזמן.
הכרנו כשהיא שפכה עלי תה פאפאיה רותח.
וחייכה אלי רכות בעודי צורח.
טאקט אף פעם לא היה לה, לבחורה הנ"ל.
ועם ידיה השמאליות כמעט והפכתי לז"ל.
אז החלטתי להתמודד עם הכאב בכבוד.
ועל נקמתי המתוקה התחלתי לעבוד.
את כלבה מקסי האהוב הטבעתי באמבט,
את החתולה זולא טיגנתי במחבת.
ביתה נשרף בתאונה מצערת,
וורד השארתי למזכרת.
הלכתי לפסיכולוג שטען שאני מטורף,
אוי, כמה שהוא צרח כשראשו נערף.
וחזרה לקינקה
שאת זעקתה החניקה
כשהיא הסמיקה
בעת שנחנקה ממיתר הטומבלליקה.
אכן פרידה היא דבר קשה
אבל חשוב לזכור ש-
החיים ממשיכים למרות הכל
וקינקה תשאר מתחת לחול.
נ.ב: אל תנסו את זה בבית.
תגובות