[ליצירה]
אני מביכה את עצמי בכתיבה
אל אלו שלא
יוכלו לקרוא אותי לעולם:
אתם שומעים,
אוזניהם אטומות
אני מחפשת קשר אליהם בכתיבה
מעטה של קרבה במילים
נחמה (קלושה)
אולי גחמה
אני זועקת לקשרים לא נפרמים
אני זועקת אלו-הים
אני צריכה חברים
הלוואי תהא תגובה
אינטראקציה ולא רק ביני לבין עצמי
בין אור לחושך
בחוד הסכין הנוראה של הגבול
במקום הכתיבה
במקום הקשר
[ליצירה]
הסבר: קולרידג' היה כותב את שיריו מתוך השראת סמים קלים (לאודנום),
עוד אפשר לקרוא בספר "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי"
בעצם רציתי לומר
שאם אפשר
תגובה תעלה חיוך על פני
עם יותר משמץ של תקווה.
תגובות