בְּזָוִית פִּנָּה שֶׁל הַחֶדֶר,

מַקָּק חַי, עוֹלֵז, מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

בִּמְשׁוֹשָׁיו הוּא עוֹלֶה עַל הַתֶּדֶר

בַּכֹּל לְהָבִין, בְּמִשְׁתַּמֵּעַ.

כְּכֹל תִּיקָן יְתַקְתֵּק בְּרַגְלָיו,

בְּחוֹשְׁבוֹ שֶׁרַגְלָיו הֵן יָדָיו

לוֹ וַדַּאי תַּחְלֹף מַחְשָׁבָה,

שֶׁחָכָם הוּא מִכֹּל בְּרִיָּה.

מִכֹּל זָוִית יִבְחַן כֹּל דָּבָר,

מֵהַזָּוִית בָּהּ נִמְצָא בְּעַצְמוֹ:

מֵהָרִצְפָּה עַד תִּקְרָה מַה נִשְׁאַר,

מִתִּקְרָה מֵהַנּוֹתָר עַד בּוֹרְאוֹ.

שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי שָׁעוֹת,

בפינתו בזוית ישב וכתב:

כַּאֲשֶׁר רָאָה שֶׁאָדָם הוּא-

קָם, הִפְסִיק, נֶעֱלַב..