כל יום החמה

השחר מפציע הליל נמוג,

אט ובלאט נספג כאל ספוג.

הולוגרמת חמה תפשה מקומה,

בקצה הרקיע תזעק קיומה.

כך מדי יום לא תפגין תשישות,

על הכל פורסת חיים באורה.

יפשוט חומה באהבה , חיוניות,

ביודעה שלכל יש גם רגע נורא.

          בערגה, ענוה ממשיכה לסוב,

          גם ושורפת תדע שזה טוב.

                                                         8.1.06