[ליצירה]
רוגע. יפה!
נהניתי, אע"פ שהציור נראה שטוח מדי (אולי בגלל שהקנים בתחתית הציור צומחים יותר למטה למרות שהם באותו גודל כמו האלה שבראש הציור?).
תודה!
[ליצירה]
מעולה!
יש לנו אתגר! שיר חמוד, שכמובן מסקרן מאוד. מי זכתה בכאלה תארים ותיאורים נפלאים?
הייתי מעיזה לתת כמה אפשרויות, אבל אני חוששת להעליב את אלה שלא אעלה את שמן כזכאיות...
חיים, סיבכת אותנו : ) כן ירבו כמוך!
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
[ליצירה]
היי, האמת היא שחיפשתי תמונת נבל באינטרנט ודי שמרתי על הפרופורציות, כך שזה בדיוק בגושל המתאים, אבל קח בחשבון שיש הרבה מאוד סוגים של נבלים, בגדלים שונים.
רגל ימין באמת יוצר צרה - תודה, אני אתקן. וכן, זה אמור לעורר פרובוקציה מסויימת - אני דווקא תמיד בעד להרעיד קצת את המקובלויות החברתיות...
בת"ש - אין לה צלב על הצוואר, זה סתם X, ואת תמיד יכולה להתייחס לקעקוע כאל ציור עט שנעשה בשעות המשעממות ביותר של השיעור, מכירה? אלה עם הטושים הזוהרים.. : )
עומר - צדקת לגבי החלק התחתון של הגוף - עכשיו שהסתכלתי מצאתי כמה עיוותים - תודה.
אסף - לא התכוונתי לרושם שקיבלת, הסתכלתי שוב ובכל זאת לא הצלחתי להבין אין הגעת לזה, אבל כל אחד והפירוש שלו...
תודה על התגובות!
[ליצירה]
זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך...
היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות...
(הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור?
תגובות