סקיצה לעקירה
מ י ב ל א ש
-
מתוך קטסטרופה היסטורית...
משתשמש זה כבר לא בשימוש. עברתי דירה ל-
Miblasch
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מאחר וזו סקיצה אני מדגיש סקיצה על כן הרעיון נפלא ממצה לחלוטין את כולו ולכן כה אהבתי יצירה זו. להערות של אסף ארצי: ישנם דברים מספר שהוא צודק בהחלט אבל במקרה זה עינין הדם הוא נפלא כי אינו זורם מהרגל אלה מהלב השותת והוא מטפורי. מאחר וזו סקיצה שנבחרה לשמש כמודל לציור המקורי אין לקחת בחשבון את כל שאר הדברים מפני שהם ישתנו בהתאם לצרכים של האומן בשעת ביצוע היצירה הסופית. אהבתי והתרשמתי מהיצירה המוקדמת. תודה חיים [ליצירה]
- [ליצירה] חזרה על roots, והפעם בהגדלה. למה הדם נוזל מלמעלה? העקירה היא בכף הרגל. איפה הבורות באדמה שמותירים השורשים הנעקרים? (איפה האדמה? העשבים נראים כמרחפים באוויר) החיפושית מוסיפה חיים לציור, אולי כדאי לכוון אותה מהרגל והלאה, כאילו היא בורחת מתנופת הרגל הנעקרת. הרגל נראית מדויקת ואמיתית, מרגישים את הכאב של התלישה. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! ממש! תודה! אין לי מילם, זה פשוט מרגש עד כאב..... [ליצירה]
- [ליצירה] אני רואה דם אדום, אמיתי. אני רואה את מי שמושך את הרגל. מ י ב ל א ש, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] רציתי לכתוב תגובה, אבל אז ראיתי שאסף כבר כתב אותה... כואב [ליצירה]
- [ליצירה] כמו כולם: יפה, אבל כואב- כ"כ. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! רב האנשים לא מרגישים כ"כ בטוחים בעצמם ורגשותיהם כדי לצאת בהכרזות כאלה. חלק מהחרוזים היו נשמעים לי קצת מאולצים, אבל סה"כ שיר ממש מתוק! אגב - עדיף ליקאר שוקולד על הבוקר! : ) [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד, אבל זה בערך כמו שאני אספר את סיפורם המרתק של אינדיאנים באמאזונס שהצליחו להלחם בציידי אבני חן וחיות בר אקזותיות, בתחילת המאה השמונה עשרה, בגבול בין ברזיל לקולומביה.... זה לא הדבר הכי מדבר אל האנשים כיום... [ליצירה]
- [ליצירה] התחלה טובה.. איך שניתן לסכם את הצעדים המדיניים של מעצמות שונות למשך ההיסטוריה לפעילות אלימה וחסרת כל תועלת או סיבה, כשמסתכלים על זה במובן הרחב... באמת מזדהה עם ההסתכלות הזו. אבל... שברת את הרצף של קטע מוצלח ביותר עם עניין האיטלקים-פאסטה וקפיצה מיידית להכרזת המלחמה ע"י הגרמנים.. אולי ניסית להביע את עניין הקלות ראש שבהחלטות משנות היסטוריה למיניהן, אבל לדעתי שני הקטעים האחרונים הרסו את ההרמוניה האירונית של הקטע. ועם כל זה, צורת הכתיבה שלך משעשעת ונחמדה, ככה שרק נשאר לנו לצחוק ולקוות שאולי הפעם, התיאורים שלך לא מדוייקים... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. כל כך חסרות יצירות כמו שלך, שמסוגלות להחיות מצב שרבים לא מסוגלים להתחבר אליו. היו צריכים להכין לקט כזה, מותאם לכל גיל בצורה שונה, ולעשות אותו חובה בבתי הספר. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מַההההההה ציידת, לא יכולתי שלא להגיב להערתך - העולם והבריאות ניתנו לאדם לשימושו, תפתחי את הספר... כמובן שהשימוש צריך להיות מתחשב, חכם, לא מזיק, והייתי אפילו אומרת "אוהב", אבל בטח שלא באנו לעולם הזה לשמור ולשמר את כל הסובב אותנו כבמוזאון- מנקים את האבק שמעל הזכוכיות... והיש שימוש יותר עילאי לחומר חי מאשר להיות חלק ביצירת אומנות?! אז ל-מה כן מוצדק להשתמש בחומרים לדעתך? אגב, חיים, הברק זה שמן זית או סתם פוליש? אחלה כבשה. מה הגודל? [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה. ההתחלה המתוקה, שמושכת את הקורא בטבעיות חייכנית אל המשפט האחרון - ממש נפילה לא צפויה לתוך בריכה קרה מידי ביום שעד אותה הנקודה, היה נעים. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. סיגנון כתיבה ייחודי. רעיון לא רע בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] סחטיין על הרקע המקסים לאגדה... מצטרפת לחושבים שאת צריכה לעשות מזה מקצוע... [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב בצורה ככ זורמת, כל מילה מושכת את הקורא להמשיך הלאה, להזדהות עם הדמות.... מקסים! תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] הכי הצחיק אותי דווקא הפרט בקטן של המוזיקה המתנגנת בפסנטר "טו מדרה קואנדו טה פריו"... דווקא את זה?!?!? אני מבינה שיש לך שריטות בנושא הלדינו... ואגב, למי שזה מעניין אותו, המשפט הארוך "אוי נו טיינן וורגואנסה, לאס טטס לאס טיינה אחוארה, אנטס סה מטייאן בומבאס אן לוס סוטיינס אי אגורה? נו קידו לוגאר, אח אח אנדה אסטאן לאס דאמאס קון אל קוקו אי אל סראפאן" זה "אוי, אין לך בושה, ..(מצונזר : ).., איפה הבחורות ההן עם הקוקו והסרפאן" סחטיין על הספרדית שלך! [ליצירה]
תגובות