פעמיים ביום

אני קוברת

מחשבותיי והגיגיי,

תחת מצבת שיש כבדה.

וקרוב היום,

בו יתקע בשופר גדול,

עת יקומו עצמות מזמוריי היבשות

ויעמדו על תילן.

יבוא הגואל

(קצת אחרי שופט הארץ)

ויחדש בהם

רוח נכון,

ואז,

מרצונם,

ישובו לחיי.