הצער ישן איתי במיטה

מושך את הכיסוי

לכיוונו.

לפעמים,

הוא מטפס על החזה

חמקמק כתינוק,

מנסה להתמקם כמו משקולת

חמישה קילו על הלב.

כשאני יכולה,

אני אוחזת בו חזק,

כעולל

בין שתי ידיי,

מטמינה אותו

עם חום אמהי

תחת הסדין.

מחניקה

את הכאב,

בכרית.