שומע את קולך
מתגלגל
מהדהד
על הרים וגאיות
מוּשר
בפי ציפורים וחיות
צומח
בפרחים ואילנות
ביניהם יושב
מאזין
מביט
קורא אליך
בקול גדול
נכסף
כמה.
אשרי שומעי קולך
באור פניך יהלכון
י"ח-אור לי"ט שבט ה'תשס"ב
[ליצירה]
*
קודם כל - תודה.
ההמשך יבוא, בעז"ה. כלומר, ההמשך מתוכנן, אבל זה לו זמן רב מאוד שהוא מתעכב איפשהו בדרך בין הראש ליד, לעפרון ולדף..
על כל פנים, אני מקווה שהוא יבוא.
חוץ מזה, זה נראה כאילו אנשים מנסים לראות (או רואים) בסיפור הזה סיפור שאפשר לפענחו, ובוודאי כותבו התכוון למשהו מסוים.
אז לא. לא התכוונתי לכלום, חוץ ממה שגלוי לעין, וקצת ממה שפחות גלוי לעין. אבל מה לעשות,ברגע שכתבתי ופרסמתי, היצירה כבר לא שייכת לי, וכל אחד יכול לראות בה מה שהוא רוצה.
אז אם מישהו מחפש פענוח, אצלי הוא לא ימצא. אבל אם הוא רוצה לתת פירוש משלו, או לנתח, ואולי גם לנסות להבין מה היה בראשו של הכותב כשכתב את זה, ואלו תסביכים נפשיים עומדים מאחרי הסיפור ובלה בלה, אין לי בעיה, בכבוד.
אבל לדידי, זה רק סיפור, ותו לא.
ושוב תודה, אם כי אני ממש לא חושב שהכישרון נוטף לי בין האצבעות, הראל. אולי יש לי כשרון ואולי לא, את זה אני לא יודע. אבל בודאי שאין צורך להגזים.
[ליצירה]
אחד החזקים שיש על זאבי.
וגם עכשיו, כשאני עובר על מה שאספנו על זאבי בינתיים וקורא את זה בפעם המי-יודע-כמה, זה עוד חונק לי את הדמעות בעין.
"..וגוש חוסם בגרון".
יראה אור בעז"ה, וטוב שכך.
אוי, זאבי.
[ליצירה]
טוב,
קודם כל, תודה.
שלומי ב"ה טוב, והשאר, דומני, אין מקומו בתגובות..
מישי - רק רציתי לבדוק אם את באמת תעשי את הצפוי, מה שכמובן עשית..
סתם, לא.
ותודה, אגב.
תגובות