שובר
צלילים רכים וענוגים
במכות, במקלות
מרעיש
מחריש
ללא יופי
רק כיסוי
להעדר מנגינה
והצלה.
תופים ומצילה.
אור לי' שבט ה'תשס"ב
מוקדש באהבה ליצחק, החלילן שבחבורה.
מויש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בשמם של מתופפי העולם הזה נעלבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] כלומר, נעלבת גם בשמי? נחמד ביותר.. אבל כדי להבהיר, אומר שזה לא מדבר על כל 'מתופפי העולם הזה', אלא על סוג מסוים של תיפוף, שנפוץ ב'מטאל' למשל, אם תרצה. אבל לא רק שם - גם במוסיקה 'רגילה', ישנם מתופפים שזו צורת התיפוף שלהם. וזה אחד הדברים שאני משתדל שלא לעשות - לא לשבור את המוסיקה, אלא להיות, ולתת את הרוח של המוסיקה. אז אל נא תעלב.. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! יפה! ממש י]פה! [ליצירה]
- [ליצירה] לך כל נגן בעולמו השונה משהו אחר כל אחד בונה אוזן שונה כל נגן קונה ומנגינה אחרת מתנה בתזמורת - קיים התיאום. כל השונויות והצלילים ה"אחרים" מתחברים למשהו מושלם (וגאולי). אז נכון. קשה להתאמן. קשה לראות את היצירה השלמה באמצע המהלך, אבל זה דרכו של עולם. וזה דרכו של אלוקים. ורק לאחר שנים רבות אפשר לראות את המהלכים האלוקיים. ואז רואים ש"הכל נכתב באותה היד" (האלכימאי / פאולו קואלו). מכתוב. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כף לחזור מתיפוף במדבר ולהיתקל באקראי ביצירה שכזו שכאילו רק חיכתה לי בסבלנות... [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אבל לפעמים גם אם האדם לא מגדיר את עצמו בדרך מסוימת, כל עוד הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו, כל עוד הוא יודע לאן הוא שואף, הבדיקות האלה נעשות לפי קריטריונים ברורים. אז נכון שאני לא מדבר על מה שאת כותבת כאן, כי אני מדבר על בנאדם שכן ברור לו מה הוא רוצה. אבל מצד שני, הוא לא הולך בתלם, אלא הוא חורץ לעצמו את התלם שלו, ובזה זה כן דומה למכותב של המכתב הזה. נראה לי שיש בזה איזה דבר שהוא יתרון, בחיפוש התמידי. לא דיברתי על חיפוש של שדה לרעות בו, אלא חיפוש של תלם, או חריצה של תלם. סתם מה שחשבתי בעקבות המכתב הזה (ולא רק בעקבותיו..) [ליצירה]
- [ליצירה] * קודם כל - תודה. ההמשך יבוא, בעז"ה. כלומר, ההמשך מתוכנן, אבל זה לו זמן רב מאוד שהוא מתעכב איפשהו בדרך בין הראש ליד, לעפרון ולדף.. על כל פנים, אני מקווה שהוא יבוא. חוץ מזה, זה נראה כאילו אנשים מנסים לראות (או רואים) בסיפור הזה סיפור שאפשר לפענחו, ובוודאי כותבו התכוון למשהו מסוים. אז לא. לא התכוונתי לכלום, חוץ ממה שגלוי לעין, וקצת ממה שפחות גלוי לעין. אבל מה לעשות,ברגע שכתבתי ופרסמתי, היצירה כבר לא שייכת לי, וכל אחד יכול לראות בה מה שהוא רוצה. אז אם מישהו מחפש פענוח, אצלי הוא לא ימצא. אבל אם הוא רוצה לתת פירוש משלו, או לנתח, ואולי גם לנסות להבין מה היה בראשו של הכותב כשכתב את זה, ואלו תסביכים נפשיים עומדים מאחרי הסיפור ובלה בלה, אין לי בעיה, בכבוד. אבל לדידי, זה רק סיפור, ותו לא. ושוב תודה, אם כי אני ממש לא חושב שהכישרון נוטף לי בין האצבעות, הראל. אולי יש לי כשרון ואולי לא, את זה אני לא יודע. אבל בודאי שאין צורך להגזים. [ליצירה]
- [ליצירה] רק כדי להבהיר קצת את השיר - הוא 'מבוסס', אם אפשר לומר כך, על הגמ' בשבת (לג:-לד.), שם מובא הסיפור על ר' שמעון והמערה וכו'. [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר. מתותא = מתחת, אם כי אני לא בטוח שהצורה הזאת קיימת בש"ס. קיים מתותיה,או תותיה, כלומר מתחתיו, אבל אני לא יודע אם קיים מתותא. דוד, אתה צריך לפתוח בסיבוב כזה? [ליצירה]
- [ליצירה] אהממ.. לקח לך זמן? למיטב ידיעתי, דווקא הזמן לא היה הבעיה הגדולה... וכן, עוד ישמע באמת לא קשור. [ליצירה]
- [ליצירה] אהממ.. ברור. אני יכול להסביר קצת דברים חיצוניים, לא יותר. בעצם, אני אסביר רק מה זה טריולות. כל תיבה במוזיקה מחולקת לארבע (נלך על מצב פשוט). כל רבע מתחלק לרוב לשניים, ואז זה שמיניות. טריולות זה חלוקה של כל רבע לשלוש. זה פחות או יותר טריולות, בצורה שטחית ולא מדויקת מאוד. מצטער, אני לא חושב שאני הולך להסביר כאן יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] הו יפהפה! ממש *נוגע*.. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן, אני אחרוג עכשיו, ואגיב. בלי לומר כל מיני מילים יפות מסביב, כמו מדהים, מקסים, נהדר, נפלא או וואוו, אני פשוט לא זוכר שקראתי סיפור יותר טוב מזה בצורה. אולי זה כי אני נוגע בדבר, ויתכן שהגזמתי, אבל כך אני מרגיש. זה הכל, ולכן הוא בודד ברשימת האהודות שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן כן, זו היתה הכוונה באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] הבהרה השיר לא נכתב מנקודת מבט של שליח ציבור, אלא מנקודת מבט של מי שמתפלל בציבור ו'רודף' אחרי שליח הציבור. בכל מקרה, כל אחד אמור להבין בדרך שלו ולפי הראיה שלו, וזה לא כל כך משנה באיזו כוונה בדיוק נכתב השיר, לענ"ד. (בנץ, לא ביקשת - לא הראיתי. זה הכל..) [ליצירה]
תגובות