נפשי הייתה שזורה בנפשך כשתי וערב טווי עלומים, רזי לבבך פרשת לפניי עת היית בדחוק מכאובים, אחי! נעמת לי כנעימת זימרת הדרור, אשר יאבדו כלי מלחמה ואיכה נפל גיבור?? ולי מה יקרו מכאוביך, כיוקר נפשי אשר תפול חלל לצוררי, ואנוכי במוות חלקי, ואת פאר הדמעה אעטוף לעניי. חי אני! אשר בתפארת עוּזי אנקום נקמת שפוך דמך! אך מי יתנני טוב וחסד ואפול אני תחתיך.. צר לי עליך ידיד נפש, ידידותך נעמה לי במאוד, שיווית ד' לנגדך תמיד, ואיך נתנם להטילך על חוד? אחי! ענני! ובחירוף זעקתי נרך כּבה, אל נא! רפא נא לי! אשר נפשי חולת אהבה!