ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- בשעור ליוגה
- לשופטת
- שושנה דמארי
- ניסן בחרציות (קובץ)
- זה מכתבי אל התבל - דיקינסון - Dickinson - This is my letter
קשור אלי
- [ליצירה] ל"ג בעומר, הרבה זכרונות, אפילו אדי העץ הנשרף באוויר, [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. מישהי באתר אחד בקשה מהמשתתפים להביא שיר שאפשר להקריא ליום ההולדת השבעים של אימה. והביאו מספר יצירות וגם את זו, שמסתבר שהיא ידועה בארצות האנגלית ודי "מותָגית" ומופיעה בהדפסות על מפות וצלחות וכיו"ב. ותרגמתי לי. כי אכן זו יצירה משובבת נפש ועושה טוב על הלב. [ליצירה]
- [ליצירה] מרתק נכנסתי ביום חום מעיק ואמרתי לעצמי - אעבור כאן על כל היצירות. מצאתי מעין עבודה סמינריונית - וגם כתוב שמדובר בפרק שלישי. שני דברים לי: כשלמדתי באוניברסיטה אמר לנו פעם אחד המורים שלא ניתן להגדיר את ההבדל בין השירה לפרוזה. כיצד נקבע מהו שירה ומהו פרוזה ? אתן לכם דוגמה העולה בדעתי (אם כי מהשפה האנגלית). כשקוראים את הספר אנקת גבהים של אמילי ברונטה, יש בספר קטעי פרוזה שהם שירה. מה הופך אותם לכאלה (לפי דעתי )? לא אדע את ההגדרה. וסרקתי בעיני לאורך המאמר אולי יתפנה חגי קמרט לסוגיה זו. והוא אמנם נגע בה - ובאמת באופן לא מדעי אלא מטאפיסי - רוחני. ומה אמר ? "כתיבה טכנית מול כתיבה מתוך השראה מובן שגם הכתיבה הטכנית יכולה להוליד שיר טוב ויותר ממנו, אך קל יהיה לו למבקר המיומן להבחין שחסרה בו בשיר אותה נשמה יתירה אותו משהו מיוחד שאנו קוראים לו השראה, ותוצאתו לדעתי היא נפש השיר או נשמת השיר." ובכן השיר מתבדל מהפרוזה בנשמתו. נשמה זה לא דבר שאפשר לייצר במבחנה או להציג במעבדה בניסוי מדעי שכל אחד יכול לחזור עליו בפני קהל. (לכן אמרתי שתשובתו מעין מטאפיסית). ואולם שימח את לבי ברעיון (שמקורו בבו) כשכתב: "עדיף שהיצירה שהיא חלק מנשמתו של היוצר תתקיים בעולם מאשר תחדל מהיות. שאם תגרום הנאה ולו רק למעט אנשים הרי שעשתה את שיוצרה ייעד לה. " אני נזכרת כעת בסבתי יוהנה האריס ברנדס, שאהבה לכתוב, וכנראה אף אחד לא התייחס לכך אז. ולא הייתה אז מרשתת. וכתבה את קורות חייה בכפר באובראולה, ואחר כך כתבה את "בין שתי מלחמות עולם" (בגרמנית) ותיאור עלית הנאצים וכיצד נמלטה מגרמניה. וכל זאת במאות דפים מודפסים על מכונת כתיבה. מחציתם באינסטיטוט להיסטוריה של המדינה בפרנקפורט, ומחציתם במכון ליאו בק. ובאמת נשמתה שרדה שם. ואני - שזכיתי לראות אותה רק פעם אחת בחיי, ולא הכרתי אותה משפחה היטב, מודה על מזלי כל יום על עליית האינטרנט ועל מזלי שהביא לי את "נשמתה" אף כי בגיל מבוגר. (את סיפורה שתורגם בעבורי לאנגלית הכנסתי באתר ליטרטורה כי כאן זה לא יעלה באתר). ולסיום - פעם אכן "גידולי נשמותיהם" של האנשים נותרו במגרות. ולפני כן מעטים מאוד ידעו לכתוב. והיו הדברים הולכים לאיבוד וכתובים אולי רק בעולמות הרוחניים (איזה כיף לכתוב כאן באתר הצורה במילים האלה באופן טבעי). והיום יש לנו אתרים וכל אחד יכול להתבטא. וזה נפלא. ואת הכותב חיפשתי בגוגל ומצאתי שהוא משורר וכותב מסות בתחום הביקורת הספרותית. האתר שלנו הוא טוב ואין בו שטויות ואני מרוצה. [ליצירה]
- [ליצירה] אלי יקר, היצירה שלך השתנתה במשהו, קשה לי להגדיר, אני מאחלת לך הרבה אושר ורוגע וכל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] מוכשר כתמיד ... [ליצירה]
- [ליצירה] בעיניי זה סיפור מזעזע. כולל הנידוי: "נדוהו, מת בנדויו, וסקלו בית דין את ארונו." הסקילה של הארון באבנים. אני לאאגיד מה אני חושבת, לא על אז וגם לא על יהודים מסוימים היום. ואלה העובדים את האל הטוב, מלך העולם, אבינו שבשמיים, ארך אפיים ורב חסד ? טוב לי שאני מאמינה כמו תינוקת ושלא חונכתי בידי דתיים. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] כן. [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה. על התוכן לא אומר כי רבים הולכים בדרך הזו ובחיפושים הללו. מה שכן, כישרון חריזה יפה באמת, ומאוד מוצלח, כזה שאפשר להשתמש בו לדעתי בתחומים שונים. הרבה מרץ יש ביצירה הזו. [ליצירה]
תגובות