צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
אם הבנתי את מה שאתה כותב (אם הבנתי...) הייתי מוסיפה שכתוב שבמקום שבעלי תשובה עומדים דתיים רגילים לא עומדים. וזה לעניין האנשים הספונים כפי שתיארת אותם. כשאני הולכת ברחוב ואם מגיח מולי שומר מצוות לבוש במדים השחורים וכולי והוא מייד מסובב ראשו לעבר השני ואולי עושה טפו טפו, (נגד השטן? נגד היצר ? נגד עין הרע?) אז עם מה הוא מתמודד. תורת ישראל שאצל הדתיים היא כל כך קשה ודורשת - מה היא שווה אם אין בה התמודדות עם היצר וחיים בעולם הזה שאומרים "ברא כדי להיטיב, ברא כדי להינות?"
[ליצירה]
הלך רוח
לאחר בירורים מקיפים התבררו לי שני דברים: אחד - אם הוא נח בכנפיים פרושות הוא עש (ולכן היה עש). שניים: יש פרפרים שחיים עד שלושה חודשים.
אנחנו חיים בעולם סטרילי ופלסטיקי ולא מודעים לחוקי הטבע שנבראנו בהם. אפילו למות הולכים לבית החולים. אמנם תפילות של יהודים מתייחסות לגוף (כמו תפילת הנקבים) ולמאורות. בדרך כלל מרססים את הכל. הפרפר (עש) ההוא , מסלול הגלגולים, החיים, המוות, ההתפרקות והשימוש בידי הנמלים והכל אצלי בבית, בלי שיופרע ובלי שיזיקו לו, כל הדמויות הללו שברגיל נעלמות מעין האדם ...
שבת שלום גם לך
[ליצירה]
ה-objective correlative הזה (על פי ההגדרה של ט.ס. אליוט. אינו מוצלח מאחר שהוא מתנגש עם סמלים קמאיים חזקים הרבה יותר מהיצירה. הנחש הוא סמל החטא הקדמוני בגן העדן. לאחר שאכלו מהתפוח הם ידעו שהם ערומים. הנחש הוא סמל המוות, לאחר שאכלו מעץ הדעת שממנו פיתה אותם הנחש לאכול הם הפכו לבני תמותה וכתוב בפירוש "מות תמות". ואת כל זה מאחדים עם המילה "תאווה". ולכל זה מצטרפת גם "השלווה שלאחר החטא. ....הבלים, ואתה לבד, מרחף על פסגות שלא ידעת שהן קיימותה...."הנחש מסמל כ"כ את הפאלוס וכל מיני דברים במשנתו של פרויד ובפשר החלומות. לא ניתן לנתק את הסמלים האלה שהם בני אלפי שנים ממשמעותם, ומכל המחשבות שבני אדם הגו עליהם אלפי שנים (אם יש כאן באתר אנשים שמאמינים שהמחשבות נרשמות באיזשהו מקום או יוצרות תדרים באיזשהו מקום ) ועל כן עם כל הרצון הטוב כל זה מתגבר על כוונתו של המשורר לייצר תחושה של הדבר האמיתי על ידי שימוש בסמלים אחרים.
אלא שכמו שיש יוצרים המשתמשים בשם עט, וכמו שאנו משנים סוף של סיפורים כדי שיתאימו, וכמו שבאגדות האחים גרים לא שומעים את צרחות הילדים מתבשלים בתנור, כך יש ליוצר כל הזכות לייצר מה שהוא רוצה בהתאם לכוונותיו והשקפותיו. כל טוב.
[ליצירה]
אביבסתיו - עליך לקרוא שיר בשם The Flea ׁ(של ג'והן דון כמדומני) שכתב שם במאה השבע-עשרה (למדנו באוניברסיטה את השיר כקוריוז [של גאון] ואז באותם ימים לא היו קוטלי חרקים וכולי כולם סבלו מפרעושים וכינים וכולי והוא שוכב שם עם אהובתו ורואה כינה (או פרעוש כ?) ושר עליה שיר, כיצד ראשית הייתה אצלו ומצצה את דמו ואחרכך עברה לאהובתו ולכן אסור להרוג אותה כי בה דם שניהם התערבב... וכשכתבת "כעת כשמילותיי בפיך
ומעט השראה זרמה
בין שפתיי לשפתייך
יש בך מילים: ..... נזכרתי באותו שיר.
[ליצירה]
במילון לא כתוב שלפועל "דחה" יש מילת יחס "ל" ואני לא מבינה מה זה "לדחות על". אם הייתי מבינה הייתי יכולה לנסות להתאמץ להבין מה זה X הנעלם. ולא הייתי כותבת כאן בכלל אלמלי האתגר והכפפה שזרקו כאן גם לעורכים (כאן ב"צורה" כיבדוני בעשייה זו וזו לי הפעם הראשונה).
מקק קטן וחביב. פעם הסתובב אצלי בדירה מקק לבקן (זו אמת) הוא היה לבן לחלוטין. ואני לא יכולתי לשאת עליו את גליל הריסוס כי בדבר כזה מעולם לא נפגשתי.אז אז אני לא אינטליגנטית. אבל יש לי חשדות לגבי שמך האמיתי.
[ליצירה]
פונפון החביב
האוחז בחנית
את המניפסטים שלך
אל תגדיר כשירה
וכאן ב"צורה"
יש חופש בחירה
לכתוב בנעימות
וגם להסתיר את המחשבה
ובאשר ליצירתך
זו כאן על המרקע
אנא תן דוגמה
לטענתך על הביקורת
זו שאינה בונה
אלא סתם סחרחורת.
יש לך אש יצירה
והתלהבות נעורים
אתה רוצה לתעל אותה
לאפיקים מועילים
זה מובן זה חביב
זה אפילו רצוי
ואשמח לשמוע ממך עוד
רהוט וגלוי
במדור הדעה
ולא בתחפושת השיר
כך תיטיב עצמך
יותר להסביר
[ליצירה]
נוגע ללב. טיפה ארוך מדי, כי הרגש חזק ואולי התקשת להציג אותו בפחות מילים. והפיתרון הרי מצוי בשיר עצמו, במילים:
"לגלות מחדש
את כול מה שלא היה לי אף פעם"
איך אפשר לגלות משהו שלא היה קיים מעולם ?
מבדידות
תגובות