ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- כמה יפו האבנים הזוהרות
- דרך לא הלכתי בה The Road Not Taken
- שכנה קשה
- אֶטְיוּד לִ"טְיוּטָה"
- סִכּוּם מַצָּב (8.8.2014)
קשור אלי
- [ליצירה] יש פתגם: God is as big as your heart is [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי מסכימה עם איה שחר [ליצירה]
- [ליצירה] דמויות רבות שוכנות בו באביבסתיו [ליצירה]
- [ליצירה] שי, אתה אבא ? מזל טוב. איזה כיף. [ליצירה]
- [ליצירה] פיצוץ [ליצירה]
- [ליצירה] אל העורך מדוע הלינקים ששמתי לא פועלים ? [ליצירה]
- [ליצירה] מרתק נכנסתי ביום חום מעיק ואמרתי לעצמי - אעבור כאן על כל היצירות. מצאתי מעין עבודה סמינריונית - וגם כתוב שמדובר בפרק שלישי. שני דברים לי: כשלמדתי באוניברסיטה אמר לנו פעם אחד המורים שלא ניתן להגדיר את ההבדל בין השירה לפרוזה. כיצד נקבע מהו שירה ומהו פרוזה ? אתן לכם דוגמה העולה בדעתי (אם כי מהשפה האנגלית). כשקוראים את הספר אנקת גבהים של אמילי ברונטה, יש בספר קטעי פרוזה שהם שירה. מה הופך אותם לכאלה (לפי דעתי )? לא אדע את ההגדרה. וסרקתי בעיני לאורך המאמר אולי יתפנה חגי קמרט לסוגיה זו. והוא אמנם נגע בה - ובאמת באופן לא מדעי אלא מטאפיסי - רוחני. ומה אמר ? "כתיבה טכנית מול כתיבה מתוך השראה מובן שגם הכתיבה הטכנית יכולה להוליד שיר טוב ויותר ממנו, אך קל יהיה לו למבקר המיומן להבחין שחסרה בו בשיר אותה נשמה יתירה אותו משהו מיוחד שאנו קוראים לו השראה, ותוצאתו לדעתי היא נפש השיר או נשמת השיר." ובכן השיר מתבדל מהפרוזה בנשמתו. נשמה זה לא דבר שאפשר לייצר במבחנה או להציג במעבדה בניסוי מדעי שכל אחד יכול לחזור עליו בפני קהל. (לכן אמרתי שתשובתו מעין מטאפיסית). ואולם שימח את לבי ברעיון (שמקורו בבו) כשכתב: "עדיף שהיצירה שהיא חלק מנשמתו של היוצר תתקיים בעולם מאשר תחדל מהיות. שאם תגרום הנאה ולו רק למעט אנשים הרי שעשתה את שיוצרה ייעד לה. " אני נזכרת כעת בסבתי יוהנה האריס ברנדס, שאהבה לכתוב, וכנראה אף אחד לא התייחס לכך אז. ולא הייתה אז מרשתת. וכתבה את קורות חייה בכפר באובראולה, ואחר כך כתבה את "בין שתי מלחמות עולם" (בגרמנית) ותיאור עלית הנאצים וכיצד נמלטה מגרמניה. וכל זאת במאות דפים מודפסים על מכונת כתיבה. מחציתם באינסטיטוט להיסטוריה של המדינה בפרנקפורט, ומחציתם במכון ליאו בק. ובאמת נשמתה שרדה שם. ואני - שזכיתי לראות אותה רק פעם אחת בחיי, ולא הכרתי אותה משפחה היטב, מודה על מזלי כל יום על עליית האינטרנט ועל מזלי שהביא לי את "נשמתה" אף כי בגיל מבוגר. (את סיפורה שתורגם בעבורי לאנגלית הכנסתי באתר ליטרטורה כי כאן זה לא יעלה באתר). ולסיום - פעם אכן "גידולי נשמותיהם" של האנשים נותרו במגרות. ולפני כן מעטים מאוד ידעו לכתוב. והיו הדברים הולכים לאיבוד וכתובים אולי רק בעולמות הרוחניים (איזה כיף לכתוב כאן באתר הצורה במילים האלה באופן טבעי). והיום יש לנו אתרים וכל אחד יכול להתבטא. וזה נפלא. ואת הכותב חיפשתי בגוגל ומצאתי שהוא משורר וכותב מסות בתחום הביקורת הספרותית. האתר שלנו הוא טוב ואין בו שטויות ואני מרוצה. [ליצירה]
- [ליצירה] רב תודות אמילי. וחג אורים שמח לכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] שי. לשאלתך. זה משהו אינטרנטי כזה שצריך להגיש עד סוף ספטמבר. ואז או שיקבלו או שלא ואו שיודיעו או שלא. זה באנגליה. תלוי מה יהיה מצב הרוח העולמי עד אז. לונגליט הוא ספארי חיות באנגליה בטירה אליזבטנית. הביביסי הראה אותה תקופה ארוכה מדי יום בצהריים. יש שם שכיות אומנות וחמדה. הלורד או דוכס הנוכחי הוא צייר מודרני שמצייר על כל הקירות שם (אני לא בעד זה) ואת הפרק עוד אביו פתח כי הם לא יכלו להחזיק את האחוזה הענקית. פילים, זאבים, אריות, כלבי ים, גירפים, קרנפים, קופים, גורילות על אי במרכז הנהר, ומגוון בעלי חיים קטנים יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אביבסתיו, אני יודעת שגם לך ייש יצירה על הכנרית, ציפור החן המקסימה. מעניין איך יצור חמד מעשה ידי הבורא יכול להיות כמו פריזמה ולהפיק דברים כה שונים מאנשים כה שונים. ההזדהות שלך שם עם היצור ... משהו ... [ליצירה]
תגובות