ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- במחנה הריכוז בבוכנוואלד
- עוֹד מְעַט יִפְרַח הַקַּיִץ
- בשבת, החיים הביולוגיים שלי
- עורב ניצב על סנסן דקל
- הַמָּוֶת מִסְתַּתֵּר בְּכָל מִינֵי מְבוֹאוֹת
קשור אלי
- [ליצירה] גולו חביב. לדעתי שום כימותרפיה אכן לא תוכל לרפא כי מועטות מאוד המשפחות שאחד מחבריהן אינו נגוע ומטבע משפחה להגן על חבריה ועם מקורות הכנסתם. באשר למדוע אני חיה כאן - אני כבר מבוגרת וכבר חייתי את הרגעים הגדולים. יש רבים מבוגרים כמוני בארץ, אשר "שומרים את המדינה" לילדיהם שהגרו מכאן. ילדים שהחיים עוד לפניהם והם מאמינים שיוכלו לעשות אתם משהו. מכל מקום, אתה מדבר אתי בנימוס. ראיתי פעם תוכנית טלוויזיה (לפני מספר שנים). התעורר שם ויכוח על המדינה. הייתה שם קבוצה של אנשים תרבותיים ומנומסים ששפכו את לבם והייתה בפנל עוד גברת, פרכה (סליחה על הביטוי) והיא פשוט מחקה אותם ואת תחושותיהם. היא לא נסתה להתקרב לדבריהם אלא אמרה, "אז יאללה יאללה, תעזבו מכאן." וזאת הייתה הגישה עד כה לדעתי במדינה. לא מוצא חן בעינך מה שקורה כאן ? הכללים שלנו לא מסתדרים לך ? אז יאללה יאללה תלך מכאן. אנחנו יודעים שאתה לא מסוגל (חי חי) כי אין לך השכלה, אינך יודע אנגלית, אינך יודע מתמטיקה, אין לך כסף ואין לך שכל ופרוטקציה אז תשתוק. אבל כלפי חוץ אתה חופשי. יאללה יאללה, תסתלק. ואכן, עובדה היא שרבים בעלי השכלה עוזבים. ומשאירים את המדינה ללא ראש.(ללא השכל שלה). לא מספיק רק להתפלל להקב"ה. וכבר אמר רבי הילל הזקן "אם אין אני לי מי לי" וכל ישראל חברים. איני יודעת מה יהיה הפיתרון. בידי שמיים. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. שמעתי שהפסיפלורה חומר מרגיע. אבל יפה כל כך. ממרפסת ביתי רואים את דרך נמיר, והצמח הזה שהופיע כאילו מאין, רק מכיוון ששמתי כמה גרגרים באדמה, מתנה נפלאה של העולם ללא קשר אלי, בלי כסף, בלי ףמעצב צמחים וכולי, והפרחים היפים שלא ידעתי שהם כאלה. בן אדם יכול להיות פרופסור למדע הכי מורכב בעולם (לא אני) ולא לדעת שיש צמח צנוע כזה בשם פסיפלורה עם פרחים כל כך יפים. ועל זה כבר אמר ודבריו לנצח אמת: "כי אראה שמיך, ףמעשה אצבעותיך ....." שבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] הקטע הזה, שאין בו הבעת רגש, רק תיאור עובדות, הוא מיוחד במינו. כל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס את מדהימה. את השורה האחרונה הייתי מחליפה כי היא מוסר השכל מציאותי לחלוטין וחד ממדי לחלוטין הייתי כותבת אולי שורה אחרונה "שמצאה את דרכה בלב הביצה" או משהו דומה ומניחה לקורא להרהר איזוהי הדרך ותארי לך - עוד בלב הביצה. את נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] זאת כתיבה מאוד נקייה בעלת תום עם קריטריונים אידיאליים והיא אינה נוגעת בנושא המדיה, הפופוליזם, הנפוטיזם, כוכבי האופנתיות, וכיוצא בזה. ומקבלת את כל היוצרים אל חיקה כשווים בין שווים ומדברת אליהם בשקט. [ליצירה]
- [ליצירה] מיכל הנסיכה ? [ליצירה]
- [ליצירה] שלום ברוכה הבאה. יפה הפיתוח של ריבוי הופעות הגשם, בטבע ובעיר האנושית. יפה השורה על המדרכה שאוספת אליה פסיעות ועלים. אם את רוצה שלא יהיו רווחים שכאלה בין השורות אין לעשות ENTER בסוף השורות אלא SHIFT ENTER. תוכלי לראות זאת כשהיצירה נמצאת תחילה בקובץ וורד. בסוף כל שורה מסומן ה-ENTER בסימןמיוחד. צריך למחוק אותו (השורות מתחברות) ובמקומו להכניס SHIFT ENTER ויתקבל סימן אחר, של חץ מעוקל. תמיד אפשר לערוך ניסויים אם יש זמן. כל טוב [ליצירה]
- [ליצירה] הרבה מאוד כאב לב מבוטא כאן, כאב לב על הטבע ההרוס וכאב לב על ההתקפות על המדינה. השורה "ארץ הצבא והצבר" אומרת הרבה מאוד, לדעתי, שורה מאוד מוצלחת, וייתכן שאת שתי השורות שאחריה הייתי מסירה או שותלת במקום אחר ביצירה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] - * - [ליצירה]
תגובות