(המון המון מסתער לעברי,
השחורים נגד הלבנים
הטמאים מול הטהורים
הרבים מול המעטים
הערכים שלנו נדרסים עכשיו
אם ברגלנו ואם ברגלם.)
חוד החנית המורעל
נשלח לעברנו באכזריות
ואנו חייכנו, הפננו גב בעיוורון, לא מבינים
והמשכנו הלאה, לא מובנים
עד שהחנית הגיעה אלינו במפתיע
עם הרבה תאוצה, ננעצה בנו במלוא כוחה
הסתכלנו בתמיהה על החנית (או על משלחיה)
שואלים מתי היא הושלכה, ולמה
הרי אחים אנחנו,
ולמה יזרקונו אל הבור?
קטנים ותמימים היינו
קטנים ותמימים נשארנו
עד מתי?
תגובות