בס"ד
כמה שהם מטפסים יותר גבוה על עץ, הם מחפשים כבאית עם סולם יותר ארוך...
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי. כתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] המממ.... ביוטיים אכן, אלא מאי? הם לא מדוייקים. חלק בכוונה, זה ברור- "ברסלבניקים" "קרליכניקים". אבל היתר? [ליצירה]
- [ליצירה] יווו מנפלאותיו של הסוכן האישי... זה נשמע כמעט כמו בצבא. למעשה, אני תוהה אם אין איזשהו קשר עלום... [ליצירה]
- [ליצירה] מה היה קורה אם אני הייתי מובטל שהשפם מתיימר לייצג? אם אני הייתי בורג קטן במערכת שאוברקוביץ' קובע את סדר יומו, חייו וגודל קצבתו? כ----ן... אני מניח שזה היה מפריע לי. קצת. [ליצירה]
- [ליצירה] יווו.... נפלאותיו של הסוכן האישי! בלי טרחה, בלי עצבים. גם אני הייתי מאוד מאוד רוצה פגיעה אחת בלב שלא ארפא ממנה כל חיי... קראתי את ההקבלה נכון? :):) ..."בעד! בעד!", נשם בכבדות, "הגעתי בזמן?? בעד!!" (נשם כאילו...?) [ליצירה]
- [ליצירה] ה'תשס"ו שואת ההתנתקות, כאב הגלות. צפירת יום השואה בשנה הקרובה תטמון בחובה את כאב גלותנו שלנו. את כאב העם היהודי שהקים צבא בארץ-ישראל ושיסה אותו באחיו היהודים - רק מפני היותם יהודים. את כאב העם ששרד את היטלר, וניסה להמשיך את דרכו. ואל תקפצו עלי עם טענות כלפי השוואות קשות. טענות על זלזול בזכר השואה ושאר מיני שטויות. לו היו מספרים להיטלר ברגעיו האחרונים בבונקר בברלין על תוכנית חדשה שבה יגרשו יהודים את אחיהם במדינתם שלהם, באטימות, באכזריות, ברגישות ונחישות, יש יסוד סביר להנחה שהיטלר היה אומר: "אז אני יכול ללכת בשקט...". ועל אף הכאב - נשמיע את הצפירה. עצם השמעתה היא נצחוננו. עצם שרידתנו הוא נצחוננו. עמנו הוא זה. אחינו הם אלו. ואף אלו. ואף אלו. [ליצירה]
- [ליצירה] נסיון נוסף הנה שוב הלינק שלא עבד. היצירה היא "צפירה" שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] איך לא ראיתי עד הנה? מותר לי להוסיף קישור לתגובה שכתבתי זמן ונדמית לי במאד לזו היצירה? (חצופני, אכן, אך כבר אמרו - או שלא - חכמינו ז"ל וז"ל: יהללך זר. ולא - פיך.) כמובן שבתור בונוס אתם מקבלים קישור ליצירת מופת מהאושיה בכבוב"ע (תנחשו...), אבל הפראיוריטיז שלי די ברורים, נצלן שכמותי. בכולופן, נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] אני, בנימין נקונצ'ני מ-ת-נ-צ-ל!! טעיתי באופן מביש, יצאתי חומוס. גוגוק, שהבהיר לי את העניין אישית, אכן צילם את התמונה המקורית שמופיעה על כריכת הספר של דוד בן-יוסף. מה דעתכם על זה? בנימין שאומנם לא טעה, אבל פתח את הפה גדול ומוקדם מדי, וכרגיל יצא ידיוט [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב אסף, תיקנתי. תודה! בנימין [ליצירה]
תגובות