אבל
אדמה לאדמה באה
לכסות את הגוף
וזכרון רחוק הזיל דמעה
מול אדמה פעורה
שעמדנו מולה יחד
בזמן אחר
שבו נישא קולך
שקט וסדוק מכאב
נספג בהד הרגבים
שנפרשו כמו שמיכה חומה
על שורשיך הקטועים
הטמונים, בעלי, בנך.
והיית שנות דור כמעט
נס מתנוסס מרעים בשתיקה
על היות שהיה
ועכשיו גם אתה אינך
ושתיקתי בי בוכה
אותו, אותי ואותך.
תגובות