כאחו מלבלב נדמיתי,
נהו עדרים לרעות אהבתי
ללקט בי חיים, ונתתי.
איילים כבני צאן בי רקדו
סוסים אצילים תינו
אהבה בשדותיי,
אריות רבצו, מנוחת
הד שאגתם בשדה הרך,
פרפרים אלמו בי צוף
ציפורים צבעי נוצתם לי הותירו.
הם היו הבת קול של העשב החי
ניגון תסיסת האדמה.
וגעשו בי עונות,
הטבע רעם בי מצהלות חיותו,
והיית שעריו, והיית גבולו,
וכשלתוכי באת
נדם הקול, הכל.
והרוח פיזרה את האפר.
תגובות