הטלפון מת.
חודש ימים התייסר בגסיסתו.
חוטיו, חיבורי נשמתו
עוד נשאו הדי קולות
באפרכסת שמוטה,
וכסף צבעו כוסה אבק.
עוד יכולתי לשמוע
המהום אנחותיו,
כמי שנזכר במסכת חייו.
ואני, נפשי לא ידעתי מצער
ובאתי אליו,
עוד נגיעה אחת, עוד הברה,
עוד קצת.
במיטת חוליו על המדף
נתתי לו יד שלא יפחד,
הצעתי המפה תחתיו
לסוף נוח.
חשבתי על הסתיו ופרח החצב
להושיט לו,
והוא מת בטרם.
תגובות