ולא נַשַקְתָּ.
כי אין לערבב מין
בשאינו.
(מיוחד) במינו.
טיפטוף פְּנִים
עלול היה להמיס
דֶבֶק חיצון עטוּי.
ולמי האומץ?
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זוהי בדיוק הדרך להצית סערה.בדיוק. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודעת להגדיר מה זה בדיוק, אבל אהבתי ממש! עורר בי תחושה חזקה! (של כלב המשתרך בשיירה דמויית הובלת אסירים) [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני באוהבים. עד השורה האחרונה יש קצב מהיר, עולה מין התרגשות, וזו האחרונה מרסקת אותה. הייתי מעדיפה סיום מוחץ יותר, רגע שיא :-) [ליצירה]
- [ליצירה] בלי חרטות, נגעתי באדום [ליצירה]
- [ליצירה] אני--מודה. זה קו מצוין- מהורהר, מפתה לדמיין אותו, אבל שתי השורות האחרונות קצת הפריעו לי. דימוי קברים ומצבות הוא עוצמתי ומתנגש לרוגע שעולה מהשורות לפניו. [ליצירה]
- [ליצירה] מדויק ומצוין! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ומאתגר. כל בית כתוב קצת אחרת, כאילו שיר בפני עצמו, והשילוב שלהם יחד.. [ליצירה]
- [ליצירה] מבין השורות מצטעקת אזהרה, החג נדמה כרלוונטי מאי-פעם. חסרת פה, יאיר :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אחח..נהדר. הפכת רגע לאינסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] איכשהוא אני מקבלת את התחושה שהשתמשת בנושא הדגים כגימיק, כנסיון ליצור עניין וסקרנות, אבל בפועל זהו גימיק ריק כי הדגים לא משמשים כאן למשהו מהותי. הם יכלו להיות תרנגולים או סוסים באותה מידה. (חוץ מהקטע של ה"לשקוע בים"). ובקריאה שניה- אולי זו איזושהיא פארודיה הנרמזת בשורה האחרונה? אשמח להסבר. [ליצירה]
תגובות