סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו"
<תהילים>
במרתפיו של הגיון הזוי
גורר הצער עבותיו, מודד מרחקים,
מגיר מוסר עקר, אמת ערלה
גופו מדדה ייסוריו.
והחושך מתפורר בפיו
לספר
אין אונות של יושרה
תעוזת הבל בשורתה,
לכמת כזבים נישאים
מרופדים בכנות לכאורה,
לקמט אמת פשוטה
כמו אור, כמו אוויר
בהירים וחלקים למשעי
כמו לילה שגולח מכוכבים
לעת בוקר,
להותיר בה מתום.
ודואב הצער על עבותיו העבים,
הדקים מלהכיל.
