בס"ד

אפשר לחוש את אווירת הקדושה ששורה באוויר. לכל רוחב העין יש רק מדבר, אין אף נפש חיה. הדממה נותנת תחושה של ציפיה דרוכה לקראת העומד להתרחש.

מתוך המערה יוצא אדם זקן. ניכר בו שלמד את סוד הדממה, ושהלימוד לקח שנים רבות וארוכות. אבל עכשיו הוא מוכן. הוא יוצא לדרך.

לפתע האוויר מרעים ב - קול? לא בדיוק. האוויר מרעים בדממה דקה, וכל ההרים מהדהדים אחריה. "באה העת. חזק ואמץ, כי קשה וארוכה תהיה הדרך הזו מן האחרות, אך בסופה יוכל עם ישראל להגיע סוף סוף אל המנוחה ואל הנחלה. זכור כי אני עמך ואל תתיאש. לך, והושעת את ישראל"

זכרונות רבים מציפים את ליבו של האיש הזקן. ההכרה בה´ והקנאות אליו. שנות הלימוד הארוכות. מציפה אותו אהבה עמוקה לעם ישראל. עם ישראל, שבכל דור ודור חוטא וחוזר בתשובה, נופל וקם. עם ישראל שבסופו של דבר תמיד ידע לחזור ולתקן את עצמו. הוא זוכר איך להפוך את החושך לאור, להריח את החטאים ולתן אותם. הוא זוקף את ראשו והאש שבעיניו מתגברת.

המשיח בא לגאול את עם ישראל.

**************************************************

הר הבית,זמן מה מאוחר יותר.

המשיח הגיע. הוא בחן את המבנה שבנוי על לב העולם, את היהודים שמתפללים שם למטה, בחוץ, ואת המנזרים והמסדים שפזורים מסביב. הוא חש בגלי השנאה שבוקעים מכל עבר לכל עבר, ובכה. הוא ידע שהדרך תהיה קשה. לא בזכות עצמו העולם יגאל, אלא כי באה העת. השינוי יהיה גדול, והתהליך יכאב.

הוא ירד אל המתפללים וחש אותם מקרוב. איש איש וצרותיו, איש איש וחטאיו. כולם מצפים לגאולה, לנס מהשמים שיפתור את כל בעיותיהם. בתחושה חגיגית הוא עלה  על בימה שהוצבה בקדמת הקהל. פיו נפתח אחרי תקופה ארוכה של  שתיקה  וקולו הדהד מסביב. "ישראל עם קדושים, הגיעה העת. כה אמר ה´ - שבתי את שבות עמי ישראל. שנים ארוכות עם ישראל סבל והתפלל לה´ שיושיע אותו, והיום הזה נושעתם."

"אני המשיח."

הוא השתתק, מניח לדממה להעצים את הדברים, והתבונן מסביב.מספר אנשים התקבצו מסביבו כדי להאזין לדבריו ועתה הם מלמלו בינם לבין עצמם. להפתעתו, רוב האנשים המשיכו להתפלל בלי להבין את שלפניהם. מתוך הבנה שיקח זמן לעכל את הבשורה ולהתעורר הוא המשיך לדבר. "באהבת חינם יבנה בית המקדש. אני חש בגלי שנאה ואנוכיות שמציפים את העולם. הקץ קרוב. אני אביא לעולם גאולה. מי מכם שמעוניין להפיץ את הבשורה יגש  הלום ואלמדנו להכיר את מציאותו יתברך בעולם ואת אהבתו - אהבת ישראל באמת ובלב שלם". עכשיו יותר אנשים הקשיבו לו. ליבו נחמץ לגלות שאין בהם אחד שאינו פגום, מי יותר ומי פחות. הוא ראה את הקהל מפנה מעבר ליהודי מבוגר שקרב אל הבימה וציפה בשקט לתלמידו הראשון.

**********************************************

צבור המתפללים התאסף סביב הבימה שעליה עמד המשוגע הזקן. חלקם מרצון לאקשן, חלקם מסקרנות וחלקם משעמום. הם דיברו ביניהם על המשוגע החדש, איזה בן אדם הוא וכמה זמן יקח לו ללמוד מהו מקומו, שלכל הדעות אינו על בימה בסמוך לכותל. משהו קרא לגבאי שיוריד אותו, והקהל פינה לו מקום כשהוא התקרב.

***********************************************

"שלום עליך יהודי קדוש!" הוא בירך אותו "מה שמך?"

"מרדכי" הוא ענה בפה קפוץ, להפתעתו "אתה מוכן לרדת מהבימה בבקשה?"

"וכי לא ללמוד ממני את דבר ה´ באתָ הנה? הלסלקני אתה אומר?"

"תשמע, מדובר במקום תפילה ואני הגבאי פה. מתפקידי לשמור על הסדר שאתה מפר ברגע זה. אני מבקש שתעזוב מיד את המקום."

"הלא כאן אוכל להפיץ את הבשורה?

"תוכל למצוא מקום אחר בשביל זה. כאן אתה מפריע לאנשים להתפלל"

"נענו תפילותיהם. יהודים, באה הישועה. לכו ונרננה יחדיו לאלוקינו!"

"באמת חבל שהם לא שמו לב. בכל אופן, אתה יוצא מפה עכשיו."

המשיח הובל אחר כבוד אל עבר הפתח. אף על פי כן, דבר ה´ הדהד בליבו והוא יצא לחפש לו שומעים ככל אשר ימצאו בידיעה שסוף סוף, בא זמנן של ישראל להיגאל, והוא השליח שנבחר למטרה זו.

************************************

כעבור מספר שנים.

כל ירושלים - כל הארץ - הכירה את האדם המשונה. לפני שנה וחצי היתה עליו תוכנית בערוץ 2 ובה הציבור הרחב נחשף גם הוא לפרטים.

הוא נודע בכינוי "המשיח הנודד". בעקשנות הוא חוזר ואומר שהוא המשיח שבא לגאול את עם ישראל. הוא מסתובב מישיבה לישיבה, נואם בכל כיכר ואפילו דופק בדלתות הבתים כדי לדבר עם אנשים. הוא טוען שהוא יכול להריח את חטאיהם של האנשים ולתת להם תיקונים שיושיעו אותם מצרותיהם. (בסתר, חלק מהאנשים מופתעים לגלות שהוא צודק אבל לא מספרים לאף אחד כי הם מפחדים להחשב משוגעים כמוהו.)

מדי פעם, הוא מוצא כמה אנשים שהולכים אחריו בגלוי. הוא קופץ עליהם כמוצא שלל רב ולוקח אותם לדירה קטנה בירושלים שאיזה עשיר מאמין תרם לו פעם. שם הוא מלמד אותם את תורתו, המכונה בפיו "דבר ה´". אחר כך הם יוצאים לרחובות ומנסים להפיץ ש"המשיח כבר כאן! תתעוררו, יהודים!" בסופו של דבר הם מתפקחים וממשיכים הלאה.

************************************

ירד גשם.

המשיח הביט על המתפללים שעמדו בכותל כמו תמיד. במעילים חסיני מים, עם מטריות או שקיות נילון על השטריימלים הם המשיכו להתפלל למשיח, שעמד מאחוריהם וצפה בהם בעצב.

פעם נוספת, הוא ניסה. בשקט הוא ניגש אל אחד המתפללים וחבק את כתפו "ביכולתי לסייע לך."

המתפלל הסתכל עליו בתקווה, עיניו נפקחות לרווחה.אך רק לרגע.

"אני לא יודע מה אתה רוצה ממני. אולי תעזוב אותי?"

"רצוני לראות בטובתך. דע, כי אשתך זקוקה לזמן מה להשיב את נפשה, אבל לאחר מכן תשוב אליך.הנפגעים חברי ילדות היו לה. אין לצפות ששגרת חיי האדם תמשך כמו מאום לא ארע לאחר אובדן כזה. היה נכון לסעדה בכאבה וסייע לה להשכיח את מכאוביה, או אז יבוא הכל על מקומו בשלום." הוא דיבר במהירות, צועק מבעד לגשם  בתקווה שאולי הפעם  יֳאַמְנוּ דבריו.

המתפלל חזר והסתכל עליו."דבר ראשון תדבר בשקט.אתה רוצה שכל העולם ידע שאשתי עזבה אותי? בעצם, מאיפה אתה ידעת את זה?"

מבטו התחדד, בוחן את פניו בריכוז. "אני יודע מי אתה. שמעתי עליך."הוא עצר לשניה. "אתה זה שטוען שהוא המשיח, לא?"

"אכן המשיח הנני. ה´ שמע את תפילות ישראל ושלח אותי. אני- "

"זה מספיק. אתה משוגע. ניחשת את כל מה שאמרת, אה?"קולו התחדד. "למה נטפלת דווקא אלי? לך תמצא לך קורבן אחר. אני לא רוצה לדבר אתך." המשיח המשיך להביט בו, המים ניגרים על זקנו. האש בעיניו דעכה."תתרחק ממני, משוגע!" עכשיו האיש צעק תוך שהוא נרתע לאחור, כושל לעברה השני של הרחבה הריקה למחצה.

המשיח פנה ממנו ועלה להר בצעדים כבדים. הוא הגיע אל המקום שממנו יצא למשימתו לפני כל כך הרבה זמן.

"אלוקי, ניסיתי. אתה עדי שאת כל שהיה לי נתתי. אך המשימה כבדה ממני. כשלתי." הוא נאנח. "יש לי העוצמות הדרושות, אך אין איש אשר שת את ליבו אליהם. לא אוכל לבדי שאת את העם הזה. לא ראוי הוא לשאתו. פעמים רבות שיננת באזני, לא באש ולא  בכח כי אם ברוחי, אך הבט וראה בעוני העם. הבט וראה בעניי. אנוכי הדל, הראוי להיות משיח אני? בי אדני, במה אושיע את ישראל?"  אי שם ברק הבריק ומיד אחריו נשמע הרעם. המשיח המשיך לדבר אל ה´, הדמעות מעיניו נמהלות בגשם היורד.

יד תפסה בו והחרידה אותו מֶשׁיחו.  לידו עמד שוטר בהבעה קשוחה.

"מה אתה עושה כאן?"

"באתי לשפוך את שיחי לפני ה´ במקום הקודש. לזעוק לפניו שיתן לי הכח להוסיף ולנסות. לבקש שיושיע את ישראל עמו."

"אסור לך להיות פה. אתה מתבקש לפנות את המקום."

"הלא יהודי אתה, ואיך תהין לעולל כזאת לאחד מאחיך העבריים המבקש את אלוהיו? חדל ממני כעת, והוושע."

"הגזמת. אתה בא איתי לתחנת המשטרה"

המשיח לא התנגד הרבה. לא היה בכוחו. כשידו אחוזה ביד השוטר הוא ירד מההר.

הגשם המשיך לרדת.

********************************************

מתחנת המשטרה הוא הועבר לבית המשוגעים. משם, לאור הדרדרות קשה שחלה בבריאותו, הועבר לבית החולים "שערי צדק". מלותיו האחרונות היו "אלוקי, נכשלתי".

********************************************