[ליצירה]
ויש אומרים, אמר להם הקב"ה אף על פי כן יבוא,
אלא שראה הקב"ה שאם בא עתה רוגמין אותו באבנים ואמר: עדיין אינם מוכנים לו.
("אתם פנאטים משיחיים! רוצים מדינת הלכה! אתם רוצים להפוך את המדינה לאיראן!")
[ליצירה]
אשכרה נעשית תורה כשתי תורות.. התחלנו להסתפק בקריאת התורה ואת עיקר הלימוד אנחנו לומדים מהספרים החדשים עם הגירסאות שלנו... בעזרת ה' נחזור לתורה ההיא, האחת!
והמדרש כתוב יפה, ראוי שיכנס בין שאר המדרשים..
[ליצירה]
חוצפה.
"ראוי היה יום ה' באייר שהוכרז בו על הקמת המדינה שיעשה בו נס ויופיע המשיח"? מה כל כך "ראוי" בו? המסגרת המוסדית והשלטונית של המדינה אינה יהודית, למרות שיוסדה ומנוהלת ע"י אנשים ממוצא יהודי. ונראה מגמת פעולותיה של המדינה נוגדת את מגמת הגאולה ולא מקדמת אותה.
ו-שמע, הקביעה הזאת, שנתת לה ע"י העיצוב החיצוני מעין תוקף של אמת מוחלטת כמו דברי חכמינו, הקביעה שכביכול היה ראוי שמשיח לא יבוא ח"ו כי יש כאלה שאינם "אומרים שירה" והלל על הקמת אותה ישות שלטונית שתיארתי לעיל, הקביעה הזאת היא ממש חצופה!!
[ליצירה]
מעניין מאוד. ועוד יותר עם הסברך.
יש פה כל מיני דברים לא תואמים כמו משקל וכו'
אך את זה אני אשאיר למביני דבר.
יש פה משהו מיוחד ללא ספק.
תודה לך.
[ליצירה]
הוא פונה אלינו
כמובן, ובכך למעשה עוסק כל השיר ("ואמר אליו:"). אבל הנקודה הסופית, הפניממית היא נקודה של דממה, של עצירה ואליה צריך להגיע.
אי אפשר לשכנע את מי שנעקד לסלוח לעוקד, אלא חייבים לחכות בשקט עד שישתכנע מעצמו, כפי שה' מחכה לנו כבר אלפי שנים. רק מתוך הבנה שאנחנו מחכים אפשר לפנות החוצה.
[ליצירה]
רעיון מעניין מאוד.
"הביאני לשם, הניחני" - לאן? הוא כבר הביא אותו והדליק את המדורה, לא?
הזכיר לי את השנא הבוער.
מה הכוונה "אל תנוע"? במה זה דומה לקב"ה ולמה זה נצרך עכשיו?
מקווה שלא הגזמתי בשאלות (כן הגזמתי, מקווה שתסלח).
[ליצירה]
שמע נא אדם לא פשוט פתרוני,
אם צדקתי אלבש בגדי שש עם שני.
אך גם אם טעיתי זה לא נורא,
תמיד אפשר לשאול את המורה.
אמור לי האם יש יקר מחבר?
את זאת היה על התם לברר.
וגם החכם שלמערות נשלח
להתבודד ולחשוב על התם האח
לא יפגשו מסלולים מקבילים,
מסלול יחיד לא נפרד עולמים.
אם זאת לא יבינו החכם והתם,
לא יפגשו דרכיהם לעולם.
[ליצירה]
אהבתי מאוד
דימוי נפלא, ומשחק יפה איתו.
הערות: א. העימוד הממורכז מיותר לטעמי. אני לא מבין מה הוא מוסיף.
ב. העירו על סימני הקריאה. לדעתתי עיקר הבעיה היא שסימני הקריאה באים ברצף, שאינו מאפשר לקרוא אותם בצורה נוחה, ופוגע בשטף הקריאה.
[ליצירה]
תודה
שפחת הימים - הימים הממשיים, בניגוד לחלומות, לעתים גורמים לטשטוש המראה האמיתי והיפה - לכן, שפחה.
בשיר - לא רק בשיר, החיים הם שיר.
הסיום הפריע גם לי, אבל החלטתי להשאירו, אני כבר לא זוכר מדוע.
לאור וטוב - את צודקת, שיניתי. בהתחלה כתבתי אחרת כי הפסיק מפריע לי מאוד.
[ליצירה]
מדהים
השיר מכניס אותך טוב מאוד לאווירת שירי הילדים ו"אבא שלי הוא הכי בעולם" ואז שובר את זה בצורה חדה. חזק מאוד.
האם המילה "ואגדות" כתובה בשורה נפרדת בכוונה?
[ליצירה]
נראה לי
שהבנתי את הרעיון הכללי על עמ"י, ואני מצטרף לתפילה: "מי ישקנו מי הדרור". לא הבנתי איפה נכנס הזמן ושלשלאותיו לענין, ומה המשמעות של "גאולה קטנה"... (ד"א, 'אדאה' רומז למילה 'אידאה'?)
הערה צדדית: נראה שהתכוונת לכתוב 'קודקודנו', ולא 'קוקודנו'.
[ליצירה]
חמוד ומצחיק
קראתי פעם טענה, שבעל החיים החכם/השולט בכדור הארץ הוא החתולים - שהצליחו למצוא סידור נח ביותר. בני האדם עובדים ומרוויחים ומשלמים כסף בשביל אוכל לחתולים העצלנים. לא שוווה?
[ליצירה]
מעניין
לא התחברתי לשיר מיד, אבל אחרי כמה קריאות נהניתי ממנו. בניגוד להרבה שירים, אהבתי את הסטת השורות שעשית, הסטת במקום שצריך וזה התאים מאוד.
את הסוף אהבתי מאוד, אבל נראה לי שיש מקום לשיפור בהתחלה.
נ.ב. באמת "מאיפה יהיה לנו רוח"?
[ליצירה]
אז זהו
שלדעתי המחוייבות הראשונית היא כלפי העולם כולו. וכאשר הבחירה היא בין הילד לעולם, העולם (עם כל הצער) גובר.
כאשר האל פונה אל האדם בדרישה כזו, זה לבטח (לאדם מאמין) הגלל שהילד עומד כנגד הועלם.
אינני רוצה לפתוח דיון, שממילא לא יגרום לאף אחד מאיתנו לשנות את דעתו, אך הרגשתי חייב להעמיד 'זה לעומת זה' (לתמיהה- כיצד יכול להיות שהקרבת הילד קשורה לטובת העולם, אענה שזו בדיוק הסיבה שהוא לא הוקרב...).
כתבתי מה שכתבתי בראשי פרקים בלבד, בעקבות פירוש הרב קוק לסיפור בספרו 'עולת ראי"ה', אם רוצים להבין את העמדה לעומק, צריך לעיין שם.
שיהיה לך יום טוב
[ליצירה]
דומני
שמוקד היצירה בשאלת באמת של המצפון, הדשא שלי, ולא הדשא של השכן. היצר הפנימי (?) שלי הנוגד את הצווים החברתיים שגדלתי עליהם.
וכאן באמת השאלה - האם היצר הוא מהותי הפנימית, והמצפון הוא נציג החברה המשמש כסוהר של נשמתי (כמשתמע מהשיר), או להיפך - היצר הוא "שדון" המשתלט עלי, והמצפון הוא קולי המוסרי הפנימי הנאבק בו.
כשלתי מהבין את הביטוי "מוחאי נהייתי".