[ליצירה]
ויש אומרים, אמר להם הקב"ה אף על פי כן יבוא,
אלא שראה הקב"ה שאם בא עתה רוגמין אותו באבנים ואמר: עדיין אינם מוכנים לו.
("אתם פנאטים משיחיים! רוצים מדינת הלכה! אתם רוצים להפוך את המדינה לאיראן!")
[ליצירה]
אשכרה נעשית תורה כשתי תורות.. התחלנו להסתפק בקריאת התורה ואת עיקר הלימוד אנחנו לומדים מהספרים החדשים עם הגירסאות שלנו... בעזרת ה' נחזור לתורה ההיא, האחת!
והמדרש כתוב יפה, ראוי שיכנס בין שאר המדרשים..
[ליצירה]
חוצפה.
"ראוי היה יום ה' באייר שהוכרז בו על הקמת המדינה שיעשה בו נס ויופיע המשיח"? מה כל כך "ראוי" בו? המסגרת המוסדית והשלטונית של המדינה אינה יהודית, למרות שיוסדה ומנוהלת ע"י אנשים ממוצא יהודי. ונראה מגמת פעולותיה של המדינה נוגדת את מגמת הגאולה ולא מקדמת אותה.
ו-שמע, הקביעה הזאת, שנתת לה ע"י העיצוב החיצוני מעין תוקף של אמת מוחלטת כמו דברי חכמינו, הקביעה שכביכול היה ראוי שמשיח לא יבוא ח"ו כי יש כאלה שאינם "אומרים שירה" והלל על הקמת אותה ישות שלטונית שתיארתי לעיל, הקביעה הזאת היא ממש חצופה!!
[ליצירה]
מעניין מאוד. ועוד יותר עם הסברך.
יש פה כל מיני דברים לא תואמים כמו משקל וכו'
אך את זה אני אשאיר למביני דבר.
יש פה משהו מיוחד ללא ספק.
תודה לך.
[ליצירה]
הוא פונה אלינו
כמובן, ובכך למעשה עוסק כל השיר ("ואמר אליו:"). אבל הנקודה הסופית, הפניממית היא נקודה של דממה, של עצירה ואליה צריך להגיע.
אי אפשר לשכנע את מי שנעקד לסלוח לעוקד, אלא חייבים לחכות בשקט עד שישתכנע מעצמו, כפי שה' מחכה לנו כבר אלפי שנים. רק מתוך הבנה שאנחנו מחכים אפשר לפנות החוצה.
[ליצירה]
רעיון מעניין מאוד.
"הביאני לשם, הניחני" - לאן? הוא כבר הביא אותו והדליק את המדורה, לא?
הזכיר לי את השנא הבוער.
מה הכוונה "אל תנוע"? במה זה דומה לקב"ה ולמה זה נצרך עכשיו?
מקווה שלא הגזמתי בשאלות (כן הגזמתי, מקווה שתסלח).
[ליצירה]
שמע נא אדם לא פשוט פתרוני,
אם צדקתי אלבש בגדי שש עם שני.
אך גם אם טעיתי זה לא נורא,
תמיד אפשר לשאול את המורה.
אמור לי האם יש יקר מחבר?
את זאת היה על התם לברר.
וגם החכם שלמערות נשלח
להתבודד ולחשוב על התם האח
לא יפגשו מסלולים מקבילים,
מסלול יחיד לא נפרד עולמים.
אם זאת לא יבינו החכם והתם,
לא יפגשו דרכיהם לעולם.
[ליצירה]
ובכן...
יש כמב דברים מעניינים בתוכן, אבל מבחינת הצורה, אני עדיין הייתי מקטלג את זה כהרהור או משהו ולא כשיר. חוץ מזה, אולי כדאי לחלק את זה לסדרה של כמה שירים, ע"פ החגים, ככה זה "מהלך" ארוך מדי. אולי ארחיב מעבר לזה במסר אישי או משהו.
[ליצירה]
אם הבנתי נכון...
אז בא לי לבכות.
מעולם לא הבנתי, ברובד הפשוט והנסתר כאחד, מדוע להמשיך לתת את הפירות והפרחים...
ואולי... אולי בכיוון אחר אפשר לומר, שכדאי לא לקדם את פני הבא בפרחים, אלא ברמזים שיובילו לאוצרות, אחרי הכל לא קל למצוא אותם...
[ליצירה]
מי איש זה?
אוהב אלוקים ואדם
אשר אמר לי הנני
את הטוב לטוב מכולם
אשר אהבתי והוא אהבני
יותר מחיים ועולם
איש אשר ידעתיו
כי יצווה לעשות משפט
איש אשר ראיתיו
שם את הצדקה לדת
לו אומר הנני, השה לעולה...
בנך
ואם טעית, דווקא בגלל שהשיר כתוב כל כך טוב, אני חייב לזעוק כנגד התוכן.
[ליצירה]
מדהים
השיר מכניס אותך טוב מאוד לאווירת שירי הילדים ו"אבא שלי הוא הכי בעולם" ואז שובר את זה בצורה חדה. חזק מאוד.
האם המילה "ואגדות" כתובה בשורה נפרדת בכוונה?
[ליצירה]
תודה
שפחת הימים - הימים הממשיים, בניגוד לחלומות, לעתים גורמים לטשטוש המראה האמיתי והיפה - לכן, שפחה.
בשיר - לא רק בשיר, החיים הם שיר.
הסיום הפריע גם לי, אבל החלטתי להשאירו, אני כבר לא זוכר מדוע.
לאור וטוב - את צודקת, שיניתי. בהתחלה כתבתי אחרת כי הפסיק מפריע לי מאוד.
[ליצירה]
כתיבה טובה מאוד
אהבתי את הרעיון של התהליך והלימוד שאמור לעבור המשיח עצמו בכדי להושיע את ישראל.
השילוב בין השפה המודרנית לתנ"כית בדו שיח בין דוד וה', עשוי בצורה טובה מאוד.
עם זאת, אוכזבתי קשות מהסיום. בזה זה נגמר? מתחילים שוב את אותו דבר שנכשל? במקום ללכת מיד מהמערה לגאול את עמ"י (כמו משה, דוד, אליהו וכו'), הוא נכנס ומחכה? לי נראה שצריך להפוך - השיחה במערה ואז: "המשיח החדש יצא מן המערה".
יתר על כן, אני מסופק אם לכך התכוונת, אך ממהלך הסיפור עד לקטע הסיום נראה באופן ברור שהגאולה "כי הגיע הזמן" אינה אפשרית. ללא תשובת העם, אי אפשר כלום. אם כך, הסיום היה צריך לסיים בכך שה' שולח מישהו לעבודת החינוך ולא למערה לחזור על אותו תהליך.
[ליצירה]
אהבתי מאוד
קפץ לי לראש קטע מהספרים הנפלאים של דאגלס אדמס, על האיש שגר בבית שבנוי הפוך (הרהיטים בחוץ, הגינה בפנים...) כי הוא "מחוץ לבית המשוגעים" (כלומר, העולם).
השילוב בין דקל וחומות בטון גרם לי לחשוב על מאורעות הקיץ האחרון...
[ליצירה]
אהבתי מאוד
כתיבה יפה וביטוי מדוייק. נוגע בנפש.
אפשר לראות את זה גם כדבר טוב בצורה מסויימת. ארץ ישראל כל כך 'שלנו' כל כך בתוכנו, שכבר איננו שמים לב לכך.
אשרינו שזכינו, ולוואי שנזכה להרגיש זאת.