[ליצירה]
ויש אומרים, אמר להם הקב"ה אף על פי כן יבוא,
אלא שראה הקב"ה שאם בא עתה רוגמין אותו באבנים ואמר: עדיין אינם מוכנים לו.
("אתם פנאטים משיחיים! רוצים מדינת הלכה! אתם רוצים להפוך את המדינה לאיראן!")
[ליצירה]
אשכרה נעשית תורה כשתי תורות.. התחלנו להסתפק בקריאת התורה ואת עיקר הלימוד אנחנו לומדים מהספרים החדשים עם הגירסאות שלנו... בעזרת ה' נחזור לתורה ההיא, האחת!
והמדרש כתוב יפה, ראוי שיכנס בין שאר המדרשים..
[ליצירה]
חוצפה.
"ראוי היה יום ה' באייר שהוכרז בו על הקמת המדינה שיעשה בו נס ויופיע המשיח"? מה כל כך "ראוי" בו? המסגרת המוסדית והשלטונית של המדינה אינה יהודית, למרות שיוסדה ומנוהלת ע"י אנשים ממוצא יהודי. ונראה מגמת פעולותיה של המדינה נוגדת את מגמת הגאולה ולא מקדמת אותה.
ו-שמע, הקביעה הזאת, שנתת לה ע"י העיצוב החיצוני מעין תוקף של אמת מוחלטת כמו דברי חכמינו, הקביעה שכביכול היה ראוי שמשיח לא יבוא ח"ו כי יש כאלה שאינם "אומרים שירה" והלל על הקמת אותה ישות שלטונית שתיארתי לעיל, הקביעה הזאת היא ממש חצופה!!
[ליצירה]
מעניין מאוד. ועוד יותר עם הסברך.
יש פה כל מיני דברים לא תואמים כמו משקל וכו'
אך את זה אני אשאיר למביני דבר.
יש פה משהו מיוחד ללא ספק.
תודה לך.
[ליצירה]
הוא פונה אלינו
כמובן, ובכך למעשה עוסק כל השיר ("ואמר אליו:"). אבל הנקודה הסופית, הפניממית היא נקודה של דממה, של עצירה ואליה צריך להגיע.
אי אפשר לשכנע את מי שנעקד לסלוח לעוקד, אלא חייבים לחכות בשקט עד שישתכנע מעצמו, כפי שה' מחכה לנו כבר אלפי שנים. רק מתוך הבנה שאנחנו מחכים אפשר לפנות החוצה.
[ליצירה]
רעיון מעניין מאוד.
"הביאני לשם, הניחני" - לאן? הוא כבר הביא אותו והדליק את המדורה, לא?
הזכיר לי את השנא הבוער.
מה הכוונה "אל תנוע"? במה זה דומה לקב"ה ולמה זה נצרך עכשיו?
מקווה שלא הגזמתי בשאלות (כן הגזמתי, מקווה שתסלח).
[ליצירה]
שמע נא אדם לא פשוט פתרוני,
אם צדקתי אלבש בגדי שש עם שני.
אך גם אם טעיתי זה לא נורא,
תמיד אפשר לשאול את המורה.
אמור לי האם יש יקר מחבר?
את זאת היה על התם לברר.
וגם החכם שלמערות נשלח
להתבודד ולחשוב על התם האח
לא יפגשו מסלולים מקבילים,
מסלול יחיד לא נפרד עולמים.
אם זאת לא יבינו החכם והתם,
לא יפגשו דרכיהם לעולם.
[ליצירה]
שם בדוי,
הערותיך רבות מכדי לענות על כולן.
אומר לגבי "חלפו" שזה כמדומני צורה מקובלת בכתיבה ספרותית של ימי הביניים לציון הווה ממושך. אני לא זוכר דוגמא, כך שזה יישאר בגדר תחושתי שלי.
[ליצירה]
אם הבנתי נכון...
אז בא לי לבכות.
מעולם לא הבנתי, ברובד הפשוט והנסתר כאחד, מדוע להמשיך לתת את הפירות והפרחים...
ואולי... אולי בכיוון אחר אפשר לומר, שכדאי לא לקדם את פני הבא בפרחים, אלא ברמזים שיובילו לאוצרות, אחרי הכל לא קל למצוא אותם...
[ליצירה]
דווקא
הייתי אומר להיפך.
אהבתי את הבית השני למרות שהמשפט הספציפי באמת לא ברור. הבית הראשון טוב גם כן, אך ישיר מדי לטעמי, אולי הייתי מוריד את השורה השניה.
[ליצירה]
מעניין
לא התחברתי לשיר מיד, אבל אחרי כמה קריאות נהניתי ממנו. בניגוד להרבה שירים, אהבתי את הסטת השורות שעשית, הסטת במקום שצריך וזה התאים מאוד.
את הסוף אהבתי מאוד, אבל נראה לי שיש מקום לשיפור בהתחלה.
נ.ב. באמת "מאיפה יהיה לנו רוח"?
[ליצירה]
יפה
זהו סוג אהבה שאהי אוהב...
פשטות הכתיבה נאה לדעתי, אך במה זה שיר? רק בשורותיו הקצרות? לדעתי היה נכון יותר לסווג זאת כקטע.
(מודה, זו ביקורת שיכולה להאמר על שירים רבים הנכתבים כיום)
[ליצירה]
ובכן...
יש כמב דברים מעניינים בתוכן, אבל מבחינת הצורה, אני עדיין הייתי מקטלג את זה כהרהור או משהו ולא כשיר. חוץ מזה, אולי כדאי לחלק את זה לסדרה של כמה שירים, ע"פ החגים, ככה זה "מהלך" ארוך מדי. אולי ארחיב מעבר לזה במסר אישי או משהו.
[ליצירה]
אהבתי את הקריאה (שאולי לא הייתה מודעת): אין יאוש בעולם - (זהו) כלל, אבל בפרטים...
עוד דבר שאני לא יודע אם התכוונת אליו, זה העובדה שהבית הראשון (העוסק ב"כלל") מחורז, והאחרונים לא, וכך מתבטאת השבירה והעצבות.
מבחינה מילולית אהבתי הכי את "הסכורות בעבים"
[ליצירה]
אהבתי מאוד
דימוי נפלא, ומשחק יפה איתו.
הערות: א. העימוד הממורכז מיותר לטעמי. אני לא מבין מה הוא מוסיף.
ב. העירו על סימני הקריאה. לדעתתי עיקר הבעיה היא שסימני הקריאה באים ברצף, שאינו מאפשר לקרוא אותם בצורה נוחה, ופוגע בשטף הקריאה.
[ליצירה]
אכן, יש הרבה מה לפחד מדרך ארוכה וכדאי לתהות מדי עם האם אנו הולכים בכיוון הנכון.
אהבתי את הדימויים בסוף, אבל השיר בכללותו נראה לי ארוך מדי ומדי פעם חוזר על עצמו. שיר קצר של כמה שורות היה מבטא את הרעיון באותה בהירות וביתר עוצמה.