היא ישבה מול המסך. העמוד הריק הזה של word היה פתוח מולה. היא ידעה כבר מה היא רוצה לכתוב... רק רגע, היא שכחה להוסיף בס"ד. בס"ד. היא ישבה מול המסך. העמוד הריק הזה של word היה פתוח מולה. היא ידעה כבר מה היא רוצה לכתוב... סיפור בתוך סיפור... משהו אינסופי. --- קמה מעם המחשב, להכין לעצמה כוס תה. הדליקה את האור במטבח, בדקה שיש מספיק מים בקומקום, לחצה על מתג ההפעלה. הכניסה שקית תה ויסוצקי ו-3 כפיות סוכר לכוס, מזגה מים. עירבבה בעדינות.. בתנועות מעגליות, ארוכות, חולמניות... כמוה. מאז ומעולם כתבה. אבל תמיד הצליחה לתפוס רק את הרגע... חלמה לכתוב אי פעם משהו שיכיל יותר מזה. משהו שיכיל פיסה של נצח. ולא עלה בידה. חזרה למחשב. שכחה את הספל על השולחן. --- לכתוב סיפור בתוך סיפור, זה בסך הכל לא צריך להיות קשה במיוחד. כלומר, כל הנקודה פה זה לתעתע בקורא, באמצעות מספר אלמנטים פשוטים... לנצל את העובדה שמוחו של האדם הוא מוגבל, שהוא לא מסוגל להכיל יותר מפיסות פיסות של חיים. היא עצרה לרגע מכתיבתה, לנשום. נזכרה ששכחה את הספל על השולחן. חזרה לקחת אותו. שוב למחשב. המשפט האחרון לא מצא חן בעיניה. מה זאת אומרת- לתעתע בקורא באמצעות מספר אלמנטים פשוטים?! מחקה. --- לכתוב סיפור בתוך סיפור, זה בסך הכל לא צריך להיות קשה במיוחד. כלומר, כל הנקודה פה זה לתעתע בקו לתעתע בקורא. איך? רגע. צריך לשמור את זה. לא שיצא כבר משהו, ובכל זאת- יש פה התחלה. איזשהו משהו.. רק צריך לתפוס את זה. יש פוטנציאל. קובץ. שמירה בשם. סיפור בתוך סיפור.DOC --- היא ישבה מול המסך. די, נעזוב את זה, היא חשבה. השעה הוחמצה. המוזה נגמרה. אני כבר לא אצליח לכתוב סיפור בתוך סץךיחקמדףלךחעךןןקיאכככככככככדועןכחל קובץ. יציאה. האם ברצונך לשמור את השינויים שביצעת ב"סיפור בתוך סיפור.DOC"? כן - לא - ביטול. קליק. עוד רעיון שנגנז באיבו. --- היא קמה מעם המסך. ובכל זאת, לא בתחושת הכישלון שציפתה לה, כתמיד בשעה שנכשלה בניסיון להוציא את רעיונותיה על הכתב. מוזר... סיפור בתוך סיפור.DOC