את כל תלאות היום
שוזר
בשתי וערב
בעמדי לפניך בתפלה,
השכם וערב.
מתעוות
בייסורי
ובשל אחרים.
אנא,
עשה שתהא תפלתי קבע,
ולא תחנונים.
ואל תפגע בי.
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לץ קוֹנטיניוּ "בשם הדקדוק", מיס הדס היקרה- הרשי לי לרשום לך כאן הערה מה זו המילה הזו "ההנתי"? האם רצית לרשום "האנטי"? כי אם כן אז טעית,בשתי אותיות אבל אפשר עם זה גם כן לחיות. יוסף שמח ינחל אכזבה, החרזן השני הוא כמובן האבא, וצריך לאכול הרבה קש בדרך לתואר הזה המבוקש. ולך אדון אורי אזרוק עוד מילה- אני מגיע בעסקת חבילה: לא חרזן או ליצן לפי הלקוח- אלא ממזי כולו- אז את זה לא לשכוח... וחובה להזכיר שעכשיו חנוכה שידעו הקוראים, כל פיסקה ופיסקה מתי נכתבה ובאיזה הקשר וידעו את הכל לעלילה לחבר. אז כל טוב לכולם,נפגש בשמחות (אורי,תגיד, למרב יש אחות?) [ליצירה]
- [ליצירה] לקצת אחרת אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר). [ליצירה]
- [ליצירה] . ערוגה יקרה. אין כמו תגובות שמוציאות מהיצירה נקודות חשובות שלא השתקפו בקלות, ופה את עושה את זה מצויין, ומעלה לי הרהורים שלא חשבתי עליהם בעצמי. כבר כתבת, ואני לא זוכר איפה, על עניין ההתרגלות מול השמירה על הרגש, שבאמת יש מצבים שלמרות שקשה, צריך להמשיך, אבל בלי להתנכר לקושי או כאב או להתעלם מהם בתואנה ש"חייבים להמשיך". אשריך וטוב לך, ולקוראי תגובתך ומָפנִימֵיה. ולגבי הסבתא, תמסרי לה שיותר מששמרה השבת על ישראל שמרו ישראל בשבת. וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] . תכלית הידיעה שלא נדע... פשוט בסוג כזה של יצירות הייתי מצפה ליותר רמיזה. אֶחשתָרוצה... [ליצירה]
- [ליצירה] "לפרטים והרשמה..." ראית אורי מה קרה? איך התרחבה החבורה? כותבים גם חבר'ה בלי "ייחוס" ומה זה,אלוקים, "הימבוס"? אז ברוכים הבאים לכל החורזים מדן עד אילת (אבל לא מהתנזים) ושאלת אורי, אם עברתי ת'גיל- אני בן 20 מאתמול! זה דבר לא רגיל! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו אלי, חתיכת עבודה עשית כאן! ואפילו העלית את רועי זמיר מהאוב כאן באתר... "שקויעח עצום". [ליצירה]
- [ליצירה] . זה טוב כי יש עניין של לגלות טפח ולכסות טפחיים- לדוג': "מיטתה הריקה של תינוקת שפעם אהבתי"- זה כתוב עדין וגם טעוּן. מצד שני, זה שאנחנו לא מבינים מה הולך זה קצת גורע. קיצר, יכולתי לכתוב את התגובה שלך והייתי אומר אותו דבר. "אהבתי ולא הבנתי" מ.z. [ליצירה]
- [ליצירה] יש בי קורת והיא תנצח... א.אני משער שלא דפקת על הדלת באלט וגם לא בקונטרול, אולי "בלאט" יותר יתאים... ב. מול מישהי צנומה רטובה ורועדת אני הייתי אומר "תרמתי במשרד"... ג. אם הוא זרק אותך (ותסלחי לי על זריית המלח על הפצעים...) הוא לא יחזור אלייך סתם כי הופעת בדלת. דברים כאלה רואים בסרטים, אבל לא קורים במציאות וגם אם הוא יחזור, זה לא יחזיק מעמד אם זה בא מתוך קריסת מבצר לבו, המבצר עלול לבנות את עצמו מחדש עם הזמן. גם אני הייתי מוריד את "איזו מתוקה",אבל בסחהקול כתוב יפה. בהצלחה. ממזי. [ליצירה]
- [ליצירה] דוב בוי ידידי אתה טועה, ה- זכר/נקבה תלוי במה שמדברים עליו. המשחק "היה" שערוריה המסיבה "הייתה" שערוריה. אתה חייב להגדיר למה אתה מתייחס. לדעתי נכון לכתוב "שערוריה- כך קראו לזה". חוצמזה טענת שהוא כיבד, וזה לא מה שמשתמע מהקטע. גם לא ברור הקשר לטקס ביד ושם, אל תניח שאנחנו יודעים הכל על מה שקרה בכל מקום, תספר לנו יותר ואז תביע את הדעה. שבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] נדב היקר. אכן, ככה זה בחיים. פתרונות קסם לא יופיעו לך כשתהיה במבוי סתום, מול קירות האבנים של המציאות. ברור שה"קטע" דרש שימוש בסצנה קולנועית קיטשית, שגיבורים נקלעים אליה ויוצאים דרך פלא. או שהם מוצאים דלת או משהו, או שהיריות שהצופה בסרט שומע, מסתבר שהרגו את הפושע, אך כאמור- בחיים, הבמאי לא יציל אותך אם לא תציל את עצמך. ניתוח עמוק יותר תוכל למצוא בספר "המרד השפוף" של גדי טאוב, שם מנתח טאוב את "ספרות זולה"- סרט שפועל על-פי אותו עיקרון, שאם הגיבור צריך להספיק משהו תוך זמן קצר הוא צריך לעבוד מהר, ובאותה מידה הוא עלול גם להיכשל. בשאר הסרטים, על-פי טאוב, "הגיבור לא צריך לנעול את מכוניתו כיוון שהוא יודע שהיא לא תיגנב, שכן היא דרושה להמשך הסרט" (הציטוט איננו מדויק,אלא על-פי הזיכרון) בחיים האמיתיים עובדים קשה... עלה והצלח! קבל "פרח" לכבוד ל"ג בעומר. [ליצירה]
תגובות