החיוך הפך לקשת
העיניים לענן
התחיל לרדת גשם
והאף כבר מצונן
פתאום נפל הרעם
מתגלגל ומהדהד
השתוללה סופה בזעם
וכל הגוף רועד
גשם בחוץ, גשם בפנים
החזאים מנבאים צרות:
"מצבי רוח משתנים
סערות ומשקעים
השמיים מאיימים!"
העיקר – שלא יהיו בצורות!
אסף ארצי
-
ליצן שקט. אוהב גשם, חושך, ורעיונות גרועים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ישי תרגע לא כל הזמן גשם. קר... (-: אסף, כתיבה מצוינת. כרגיל חריזה טובה. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] השפתיים שלי כבר הופכות לקשת בחיוך גדול! איזה מקסים! אגב - אצלי בגשם השמים מחייכים ולא מאיימים :)) [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד מאוד... חריזה שעושה את העבודה. תיארת בצורה נדרת מזג אוויר כה אהוב. הייתי אולי משנה קצת את המבנה של הבית האחרון כך שהחרוז יישמע יותר טוב ויהווה חלק גדול מהסוף: גשם בחוץ, גשם בפנים החזאים מנבאים צרות: "מצבי רוח משתנים סערות ומשקעים השמיים מאיימים!" העיקר - שלא יהיו בצורות! פשוט היה קשה לי לתפוס אותו בהתחלה. אולי כדאי גם לוריד אחת מהשורות שהחזאים אומרים. אתה יכול לפתח רעיונות יותר טובים משלי. כתיבה טובה. מצדי, שיהיה גשם כל הזמן! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אסף.. שיר מאד מרשים , אהבתי את האנשה , ובעיקר את הבית האחרון , קצר וקולע ,אולי קצר מדיי.. ( איך שהתחלתי לקרוא.. באמת התחיל לרדת גשם) תכתוב על שלום ,אולי גם זה יבוא מתישהו.. יומטוב עדן [ליצירה]
- [ליצירה] קליל וחמוד, ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד רגע, עדן. מה עם המשיח? שיכתוב גם עליו! אה, רגע, כן, התגובה: נהנתי מאוד. שיר מקסים. ממש. אני לא כל כך יודע להגיד מה אהבתי בו, אבל מה זה משנה. אני לא לגמרי בטוח שהסיווג שלו צריך להיות שיר בדיחה, אבל גם זה לא משנה. אהדתי. תודה רבה! [ליצירה]
- [ליצירה] מתווכחת עם עצמה על הכל ועל כלום ועל כוונה, במקום ללכת מהחלומות שלו אל המציאות שלה. אובדת בשרשראות מלים, מתנחמת בשכחה וחוסר תחושה, והימים נעלמים [ליצירה]
- [ליצירה] 'אחרי שהיתה בת שלושים וחמש ארבע שנים רצופות...' סיפור מוזר (לא כל כך מונולוג), עם התחלה וסוף מעניינים ומעט מדי אמצע. הזמן שעבר עליו מגיל 24 וקצת עד מותו בגיל 48 בסוף אותה שנה צריך להיות יותר מעניין מ'התחיל ללכת לארועי תרבות, הרגיש שייך, פחות התרגש בעבודה'. נראה שהיה לך רעיון מעניין ולא היה לך כח להפוך אותו לסיפור (או שסתם לא הבנתי כלום). הצעה לשיפור - נסה לקצר את המשפטים, להעביר אותם לזמן הווה, ו'לדחוס' את הסיפור. משהו כזה: בזמן האחרון הימים חולפים לו במהירות לא טבעית כל פעם שמתחלף התאריך הוא נבהל ומקבל החלטות רציניות ולא מתכוון לעמוד בהן. ... הוא מתחיל ללכת לארועי תרבות. כולם סביבו בני חמישים פלוס. זה מפתיע בפעם הראשונה אבל הוא מתרגל. שם הוא מרגיש סוף סוף שייך. ... [ליצירה]
- [ליצירה] :-) [ליצירה]
- [ליצירה] משעשע בדרכו הנוגה והמהורהרת. ההתחלה מצויינת ('המוות נולד...'), ואפילו הסוף הקיצ'י נשמע נחמד אחרי שהופכים 'מוות' ל''גדילה' ולהיפך. [ליצירה]
- [ליצירה] סגנון פשטני קצת, לא? כמו שירי פרידה שמזכירות כותבות למנהל הפורש. החרוזים מאולצים, ואין בכלל הקפדה על משקל. עדיף לוותר על החרוזים ולהעשיר את התוכן. : בשני הבתים הראשונים אתה משתמש בהטיה בשביל לחרוז, זה אמנם פיתרון קל, אבל הוא לא עובד. זה גורם לך להאריך שורות ('אזור כח והגן על בתינו') וכך החרוז נהרס. 'ואל תפקירנו\ועדר ללא רועה תותירנו' או 'לאריק שרון האב\אל תותיר את קדימה ללא גב' לא ממש מתחרז, ובקושי נשמע כמו עברית. 'תותירנו בחלום' - למה אתה מכנה את הדאגה 'חלום'? 'מפלגה בלי קריאות' - לפי החרוז זה אמור להיות 'קריאוּת', מה זה 'מפלגה בלי קריאוּת'? (או קריאוֹת?) 'גב' - אריק שרון היה (או עדיין?) ראש מפלגת קדימה, לא גבה. אתה חוזר על הפניה בראש כל בית, ועל המילה 'תותיר', אבל במקום להשתמש בחזרה בשביל להדגיש, זה נשמע כאילו נתקעת בסגנון מסוים ולא ניסית לגוון. כדאי שתיישר לימין ותתקן טעויות כתיב. ('בתינו', 'מן'...) לגבי התוכן - רעיון תמים קצת (כל העם כמשפחה, וראש הממשלה כאב זקן), לא ברור לי אם אתה באמת מיתמם או שזו סאטירה קהה. הצעה (בהמשך להערתו של חיים): ותר על החרוזים ועל הפניה המליצית, ותאר במקום את תחושותיך האישיות. [ליצירה]
- [ליצירה] כשההשתקפות זולגת מהמראה, כשהים פולש ושוטף את היבשה, כשהירח זוהר מתוך העיניים ולא מתוך הלילה, מה עוד אפשר לעשות חוץ מלבכות מאושר? תודה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה אניה יש שיר נוסף, שמשלים את השיר הזה - 'האיש בלי ברירה'. זה יסביר קצת יותר את השיר. לגבי שם השיר - בדרך כלל המתמכר צריך להיגמל מההתמכרות. במקרה זו הממכר, אסיר התודה, מנסה להיגמל מההתמכרות. [ליצירה]
- [ליצירה] תנחומי, המקום ימלא חסרונך. שיר יפה, הערצה ואהבה וגעגועים וסיום תוהה ומבולבל קלות, כמו סיום החיים שמשאיר שאלות פתוחות. נ.ב. 'ערובות' במקום 'ארובות' - נחמד, ארובות שאפשר לסמוך עליהן. [ליצירה]
- [ליצירה] מה הוספת לשיר? כותרת? נראה לי שראוי לציין את המקור ממנו העתקת. [ליצירה]
- [ליצירה] זה על שנת תשס"ו? אם 'לא צריך אותך יותר', למה 'תבואי לבקר'? סתם נימוס? [ליצירה]
תגובות