היא שוב יושבת על הקצה של המיטה שלי, נושכת בכל הכוח את האצבע המשולשת, אמא אומרת שקוראים לה אמה, היא נושכת אותה ובוכה אחר כך צוחקת, אני פותחת בזהירות את החלון ונושמת קצת יותר כשהיא לא צועקת, אולי הבוקר יהיה טוב יותר, את מכינה לי שוקו? היא מרימה עיניים כשאני פותחת את הדלת, כן אני אומרת אני כבר מכינה לך שוקו וטסה החוצה לשטוף פנים ולנשום עוד קצת מול הראי של האמבטיה . אחר כך במטבח החלב מעלה אדים והקרום מתקשה על הקקאו, היא מחזיקה את הספל ביד אחת, וכשאין לה ברירה היא מפסיקה לנשוך את האמה שלה המדממת, בוחנת אותה מול האור וחופנת את הכוס עם הארנב הכחול. תראי תראי היא צועקת , יש לי שממית על המיטה, השוקו נשפך והיד שלה סוגרת דרכי מילוט, בואי תראי היא רוקדת ומגישה לי אותה כמו מתנה. כף יד חשופה והזנב שלה מתפתל בטירוף. היא בסדר עם זה שאני משחררת אותה בחוץ. סך הכל נמאס לי . גם אני צריכה מישהו לחכך בו את הראש ולהקיא מילים אל תוך הידיים שלו, הפרושות. נמאס לי לחכות ולתת. היא צועקת לי מהמטבח ושוברת שתי כוסות כדי להדגיש שהיא פה אז אני מחבקת אותה והיא צוחקת ומדגדגת אותי במותן. אני אוהבת אותך פוּקי, בואי אני פורשת ידיים, את לא אשמה בי שהתייאשתי, את קוראת לי מאמי, כמו שרה, אני נוצרת אותך שלא תבכי, הנה המים מעבירים את הדם ושוב היד נקיה, כמו קסם מול עינייך הפעורות. לא טעית כשבחרת בי. את יכולה לחזור היום בלילה ולשיר בקול שירים גסים ולצעוק וללכלך לי מה שאת רוצה. מותר לך הכל פוקי, הנה אני פותחת ידיים..