לרקוד את האושר
לעוף עם הרוח
להרגיש את הלב מתפקע
ואת הדם זורם בי וצועק:
חופשיה, חופשיה, חופשיה.
עד כלות הכוחות.
לעצור ולהפנים: האושר לא בא מעצמו
כשיהיו בך כוחות
כשתרצי להיות מאושרת-
תהיי.
[ליצירה]
..
אכן.
אוני כבר מזמן חושבת שהאתר הזה צריך לעשות חשבון-נפש רציני.
ושצריך הפוך אותו לאתר הרבה יותר אליטיסטי וסלקטיבי. מה לעשות, רק ככה הוא יהפוך (יחזור להיות..) איכותי. ואם זה אומר שלא יאשרו גם יצירות שלי, אני מוכנה לקבל את זה.
[ליצירה]
אני חושבת שדווקא אפשר להבין מפה המון דברים.
נכון, זה הצריך קריאה שניה ושלישית,
אבל אני חושבת שהבנתי.
זה יפה,
אם כי אני מעדיפה את הכתיבה הפחות מאופקת שלך.
[ליצירה]
..
התדיינו על זה בהקשר ליצירה של יאיר שגיא, על הקטע של הטבילה במקווה.. והיו שם כמה בנות שטענו שהוא תיאר את זה יותר טוב מאישה. בלי לעבור את זה.
ו"גשרים" של ילד. סיפור אהבה מנקודת מבט של בחורה, כשהכותב הוא גבר. דווקא בסיפור ההוא הרגשתי שאפשר להבחין שגבר כתב את זה. אמנם גבר מוכשר מאוד, אבל עדיין גבר.
ועל "רצוא ושוב" שלי, אמרו שזה ממש כמעט זה, אבל בכ"ז מרגישים שבחורה כתבה. שאני לא באמת מכירה את העולם של הישיבות מבפנים.
---
דוד גרוסמן ב"מישהו לרוץ איתו" עשה את זה ממש טוב, מנקודת המבט של תמר. אבל עד הסוף, עד הסוף, בצורה שמי שחווה את החוויה יוכל להזדהות לגמרי? לא יודעת..
[ליצירה]
...
אכן, כיוונתי לזה.
חשבתי שזה די ברור...
כמו שבשיר "אפיזודות" לא טרחתי לציין כל פרפראזה על רחל.. או בשיר אחר שלי, כשהשתמשתי בסוף ב"דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי" האלמותי של פוליקר, לא חשבתי שיש צורך באזכור המקור.
אבל אם זה מפריע לאנשים, אני אשקול להתחיל 'להביא גאולה לעולם' במקרים כאלה, למרות שלדעתי זה די פוגם.
ואגב, כשאני מכניסה שיבוץ משיר כלשהו ביצירה שלי, אני לא מנסה להעתיק. רק להביע הערכה ליוצר שהביע אותי יותר טוב מעצמי.
תגובות