רוּחַ קְרִירַה
לִיטוּף-לֹא-לִיטוּף
לָהַקַת צִיפּוֹרִים
בַּשַׁמַיִם.
רוֹגַע שָׁלֵיו
פִּרְכּוּס שֶׁל הַלֶב
וַאָנַחְנוּ ויְרוּ
שָלַיִים.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה עדין, מרגש וציורי. תאור תמציתי של הרגעים הקטנים שזוכרים לתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] שם היצירה - מה פרוש שם היצירה? באיזה הקשר מתקשר "עניין של זמן" לשיר עצמו? [ליצירה]
- [ליצירה] רציתי להגיד שיש פה מלים שאני לא מבין, אבל זה סתם אני מטומטם מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, איפה זה היה עד עכשיו? אמנם בנוגע ליפה-נוף-משוש-תבל אני לא אובייקטיבית לחלוטין, אבל היצירה הזו- פנינה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לא הייתי קוראת לזה ציניות. אם כבר, אז החיים ציניים. לא המצאתי שום דבר בקטע הזה.. נכון שזה תיאור מנקודת המבט שלי, אבל עדיין... בכל מקרה, יהיה טוב. *אתה יודע*. [ליצירה]
- [ליצירה] .. כבר אמרתי לך שהרגשתי ככה לא מעט פעמים (ליד כל מיני אנשים). העיקר שיש לך את האור הבלום. תשמרי עליו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה מאוד. מעביר את התחושה.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... וולקאם טו דה קלאב (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוקיי, אוקיי, תהרגו אותי וזהו... מצטערת, לא שמתי לב. --- החזן, הקטע של ה"נועם אלימלך" היה דווקא ברור, לא היית צריך להסביר (נראה לי..). --- טוב, אין על זה תעודת ביטוח. כשהיינו שם, חברה שלי שמה שם קוויטלעך, עם בקשה- "תהיה לנו מליץ יושר לפני הקב"ה, שישמור שאף אחד מהיישוב לא ייפגע". יום אחרי זה נודע לנו שבאותו לילה שהיינו אצל ר' אלימלך, נרצח ביישוב הרב אלימלך שפירא. תנחשו על שם מי הוא קרוי... (לא שאני חלילה באה לזלזל בהשתטחות על קברי צדיקים ובכוח שלהם להיות מליצי יושר לפני הקב"ה.. אני רק באה להכניס טיפה 'מציאות', ולהגיד שלא תמיד אפשר להסתמך על זה...) [ליצירה]
- [ליצירה] ... אז ממזי, זה טוב או לא? ..אהבתי את הסגנון, קשה לומר שהבנתי בדיוק את התוכן.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בגלל זה אמרתי שזה אחלה, והתכוונתי לזה. כי... זה ממש תלוי באיזו גישה באים לכתיבת שירים. הגישה הראשונה- כתיבה כדי לפרוק, כדי להתבטא, כדי להוציא על הנייר את מה שעל הלב.. וכו'. זאת יכולה להיות גם כתיבה שמעבירה מסר, אבל המטרה העיקרית היא להוציא, לפרוק. הגישה השניה- כתיבה אומנותית. נכון, בכתיבה אני מבטאת את עצמי, אבל בצורה מוקפדת. אני מכוונת את הכתיבה לקהל, לא פחות מאשר לעצמי. ולא רק ל"סתם קהל" (במרכאות, כי אין דבר כזה..), אלא גם לקהל שמבין בשירה מבחינה מקצועית. כמעט תמיד מתחילים מהראשונה, יש כאלה שמאמצים גם את השניה... אבל להישאר בראשונה זה לגיטימי לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה ממש. --- חגית, באמת בגלל זה קוראים לך ככה? מגניב למדי.. [ליצירה]
- [ליצירה] .. לא.. הם חמודים! (אתה מדבר עם אחת שיכולה לעמוד שעות ליד הלול של הפרגיות בקיבוץ, ולהעריץ את היצורים החמודים האלה.. ואח"כ ללכת בשלווה לחדר-אוכל ולאכול עוף). [ליצירה]
- [ליצירה] .. רן, יש אנשים שמסוגלים לשבת רצוף ימים ושנים וללמוד. יש אנשים ש-מה, לעשות, הנשמה בורחת להם, והם צריכים את העצירה הזאת לנשום, להתרווח קצת מידי פעם, ואז לחזור ללימוד. ועדיף שההתרווחות הזאת תהיה בלנגן לקב"ה, ולא בסתם עיסוק של חולין, לא?.. בוודאי שיש אפשרות להתקדם עם זה, לגרום לנשמה להתחדד, להתפקס יותר עם הזמן, ופחות "לברוח". אבל גם הבריחות האלה חשובות ומשמעותיות לאנשים כאלה. אולי אפילו לא רק בדיעבד.. ויש ישיבות שהולכות עם הקו הזה. עכשיו-- הסוף לא בא להביע, שהאידיאל זה לשבת בחדר ולנגן. לא... וגם הבחור מבין שאחרי הכל, ואחרי שמתאפסים, צריך לחזור לבית מדרש וללמוד... הסוף בסה"כ בא להביע, שזה לא קורה פעם אחת ונגמר, אלא החיים מורכבים ממשברים, מעליות וירידות. לכן קראתי לסיפור ככה. רק שבפעם השניה, אם שמת לב, זה כבר שונה. הבחור מכיר בזה שהוא צריך את ה"בריחה" הזאת של הנשמה מידי פעם, אבל הוא מתעל את זה ישר לכיוון הנכון... בלי הקטע של הדכדוך והייאוש העצמי... זה לפחות מה שניסיתי להעביר. לא בטוח שעשיתי את זה נכון. [ליצירה]
תגובות