זהו, זה נגמר. היא הלכה. השאירה אותך לבדך.
"היא כזו פוסטמה" אני אומרת ואתה ישר קופץ ומגונן עליה.
איך? איך אתה לא רואה? רק אתה הענקת... רק אתה נתת...
איפה ישנתם הכי הרבה? אצלך או אצלה?
מי רץ ובא וניסה והפתיע? לא נראה לי שהיא...
אתה כ"כ רצית לאהוב אותה. זו היא שלא קיבלה.
היא לא מגיעה לקרסוליים שלך! ואתה עכשיו כמו חיה פצועה.
אתמול אמרת: "אני יותר לא אוהב"
טוב שלא היית לידי,
כל כך רציתי להביא לך חיבוק ולהגיד בצורה כנה:
זה יעבור, אתה עוד תמצא את האחת שלך.
שתדע להעריך מה שיש בידה.
שתוכל להכיל בתוכה את אהבתך וכל טובך.
כן, אני בטוחה בזה כמו השמש שכרגע מאירה את שמי ירושלים.
רק דבר אחד אני מבקשת ממך:
אל תלך אחורה.
אל תהיה "אתה" שלפני חצי שנה
תכאב, תכעס, תצעק, תהיה עצוב
אבל אל תכנס למרה השחורה.
עזוב אותך מלדפוק ת´ראש ולשמוע שירי דיכאון.
אני מתחננת! קח ממני את הכוחות שאתה צריך!
תאחז בנו, בחברים, במשפחה בכל מי שסביבך.
יהיה קשה אני יודעת.
אבל אנחנו נתגבר, החיים שווים יותר!
זוכר?
תגובות