חברו את השפות ליחידה אחת, נשים, כי התעייפו לי השפתיים.
אם היה לי כוח הייתי כקיסר סין מלכד את המידות והמשקלות, הודף במתנגדים, חיילי הגזע, אנחנו הגברים , בוחן אותן אחת אחת ובוחר לי יחידה.

 שפה אדומה או אולי חיוורת, אחת שפופה שניה משתרבבת, רטובה יבשה או אולי מחורצת. שנונה עצלה, חריפה מתעייפת. חידודים חידודים, מכאיבה שורפת.
כמלך אחשוורוש תעברו לפני, תישקו על לחיי, לפעמים על שפתיי, בלילה אתהפך בשנתי, המלאך רזיאל יתגלה על מיטתי וילחש לי קבל את זו השקטה עם מילות העידוד, העושה כרצונה, היודעת להשתלח אך מייד היא מודה כי אין בשפתה המילה לאהוב זה ברגש לא בשפת רחוב, אותה תקבלה תאמצה ותפיץ.
אין הדבר בידי לעשותו. אספו לשונכן, אהובותיי, והלואי, שתימצא זו האחת.