מצחיק איך גם האבנים המשתלבות, בלמטה של הרחוב - מצליחות להראות כמו צמר גפן מתוק
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ה"בלמטה של הרחוב" מסתדר לי מצויין עם "צמר גפן מתוק" וכמו הצמר גפן, גם המשפט, מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] "בלמטה של הרחוב "- ולא הוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! את כותבת גם דברים שמחים! (ומשמחים). דרך חמודה להסתכל על אבנים. [ליצירה]
- [ליצירה] חחח זה העלה בי חיוך. אני מתה על הדבר הזה-האנשה. איך שהאבנים "מצליחות"... חמוד. ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] סוף-סוף מישהו כותב משפט אחד בבמשפט אחד [ליצירה]
- [ליצירה] לא ממש הבנתי, אבל יש לי הרגשה שהתכוונת לזה. [ליצירה]
- [ליצירה] קצת מעוות אבל יפה [ליצירה]
- [ליצירה] המצטרפת - ליורם תומר. וקצת משלי: אהבתי (כמובן...) את הסיום - מאוד חזק, אבל לא מתריס. הקיטוע של השורות נמצא במקומות הנכונים, ונעים לקרוא את זה. אבל [ביקשת-קיבלת...] כשחליתי הביאה דובדבנים לפנקני באהבה לפצות על הפרידה הראשונה על איזו פרידה? למה המחלה היא פרידה ראשונה? קצת לא הגיוני. אני מבינה שה'לפצות על הפרידה הראשונה' משרת את הסיום; אבל הוא צריך גם לשמור על הגיון. [הליכה לגן, למשל, יכולה להיות פרידה ראשונה]. והדובדבנים - - - נו, יש מילים שפשוט עושות לך את זה :) שבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כתוב יפה, אבל - ממה שאני הבנתי, הדמות מתגלה, ואז האמת מונעת מלהביט - אני לא חושבת שמונעת נכון פה, כי כבר היה מבט. מצא חן בעיני חקוקה. [ליצירה]
- [ליצירה] נעזוב לרגע את האמירה [שלא ממש אהבתי...]: זה קטע, נכון? הגדרת אותו כקטע והוא גם כתוב ככזה. אז למה להפוך את המשפטים? למה "מאחורי... אותי כולאים", ולא "כולאים אותי מאחורי..."? זה מסרבל מאוד את הקריאה ונותן הרגשה שניסית להפוך את זה ליותר מליצי אבל-כמעט. כנ"ל לגבי החריזה למחצה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את משחקי המלים, עשית את זה טוב מאוד. החזרה בסוף בריאה לקצב. כיף לקרוא את זה בקול [ובמזג אוויר כזה.. כיף כיף כיף! אני לאהוב חורף] [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. זה נורא. [ליצירה]
- [ליצירה] חביב. [ליצירה]
- [ליצירה] מעביר את התחושה. ברוך הבא. [ליצירה]
- [ליצירה] קשה מאוד לקרוא את מה שאתה כותב. בבקשה תקטין את הכתב. [ליצירה]
תגובות