מצחיק איך גם האבנים המשתלבות, בלמטה של הרחוב - מצליחות להראות כמו צמר גפן מתוק
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ה"בלמטה של הרחוב" מסתדר לי מצויין עם "צמר גפן מתוק" וכמו הצמר גפן, גם המשפט, מתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] "בלמטה של הרחוב "- ולא הוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! את כותבת גם דברים שמחים! (ומשמחים). דרך חמודה להסתכל על אבנים. [ליצירה]
- [ליצירה] חחח זה העלה בי חיוך. אני מתה על הדבר הזה-האנשה. איך שהאבנים "מצליחות"... חמוד. ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] סוף-סוף מישהו כותב משפט אחד בבמשפט אחד [ליצירה]
- [ליצירה] תשלחי לינק. זה יותר קל. [ליצירה]
- [ליצירה] אמונה - זה לרמוס, לא לרמוש. והאתר הזה נועד ללמידה ולמתן ביקורות בונות. לא מוצא חן בעינייך? להתראות. [ליצירה]
- [ליצירה] נשמע לי מוזר. אולי זה היה מכוסה כדי שהמים לא יזדהמו? שוב, מדובר במי תהום - לא בבור מים. על באר תמיד יש אבן כדי שחיות ואנשים לא ייפלו פנימה. [ליצירה]
- [ליצירה] ביקורת - אם את לא מעונינת, נא לדלג. מושלם,זה ההרגשה שלי איתך. <=זה צ"ל זו מושלם,זה רגע שלנו ביחד. מושלם,זה מה שאתה גורם לי להרגיש. <=חזרה על השורה הראשונה, בלי שום חידוש. מיותר. אנחנו אוחזים אחד בשני, ואז איכשהוא אחרי סוף סוף<=אחרי סוף סוף? לא חוקי תחבירית וגם לא מצלצל הגיוני. שמצאנו אחד את השני,אנחנו נאבדים ביחד.<="נאבדים" צורם, בדרך כלל לא משתמשים בשורש הזה ככה. אובדים, או הולכים לאיבוד. אנו נסחפים בנהר שהסוף שלו הוא רק ההתחלה.<=בלי קשר לדיוק, הרעיון במשפט הזה כבר נטחן ונלעס פעמים אין ספור. כשאתה איתי, אני מרגישה את המחיצה שבין שמים לארץ. הבנתי, שהדבר היחידי שמפריד בניהם הוא אנחנו.<=בניהם צ"ל ביניהם. וכדאי לעבוד עוד קצת על הפיסוק - לא צריך לשים נקודות בסוף כל שורה. הקטיעה עצמה מספיקה, בדרך כלל. הרעיון עצמו פשוט מאוד, וכבר ראינו אותו בווריאציות ונות [ולא כל כך שונות.] [ליצירה]
- [ליצירה] השם הפוך, נדמה לי... נחמד. יש לך יותר מוצלחים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת את החוויות האלה. יהיו כאלה שיאמרו שזה קצר, חסר עלילה ושות' - אבל זה תמיד מוצא חן בעיני כל פעם מחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] בהתחלה היה חסר לי משהו, ולא ידעתי מה. אולי איזו שורה סוגרת, או רמז שמשהו אישי נודף ממנו.. אבל זו רק סקרנות, ולא מגרעת בשיר. ואשרי השיר שמעורר עניין ומחשבות. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד יפה מה גס פה? [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, הצד הטכני: החרוזים לא תמיד מדוייקים, וחבל כי רוב הזמן זה דווקא בסדר. אמונה-תקווה, למשל,זה לא חרוז; לא מספיקה רק תנועה מסיימת כדי לחבר שתי מילים. יש מקומות שהחריזהמאלצת את הטקסט - כלומר, מביאה לשימוש במילים/דימויים שאלמלא הכורח לא היה כאן שימוש בהם: אוֹתוֹ קַטַּע אִישׁ מִבְּנֵי עַמְרָם, למשל, צורם מאוד.הָעֹז , הַתְּעוּזָה וּמֵעַל הַכֹּל הַתִּקְוָה - צ"ל הפיחו ולא הפיחה. ואם הכוונה היא לעוז בלבד, הרי שזה צ"ל "הפיח". הניקוד שגוי בהרבה מקומות. לבד מכך שאני לא רואה איך הוא תורם לטקסט - שלא מכיל מילים גבוהות יותר ממשלב בינוני למדי - ניקוד לא נכון פוגע בהערכה שלי לשיר, מיידית, כמו שגיאת כתיב. קַטַּע, למשל. ויש עוד. סימני פיסוק נמצאים כמעט בסוף כל שורה, בלי קשר להאם צריך שם נקודה או פסיק. נקודה במקום הלא נכון, לדוגמא, קוטעת את הקריאה ואת המשמעות ובכלל, וחבל. אני נגד האלהת אנשים באופן כללי, משני הצדדים. יהיו כאלה שיאמרו לך לשפוט את האדם על פי תוצאות מעשיו. אני אישית בוחרת לחשוב שמדובר באדם שהיו לו כוונות טבות, והשאר לאלוהים. בלי קשר לדעות פוליטיות למיניהן, שימוש במֵאוֹרֵנוּ, מַנְהִיגֵנוּ, נאור ואפילו שָׁאַף לְהוֹלִיכֵנוּ לְעֵבֶר הָאוֹר - אלה תיאורים... לא מאולצים, אבל נלעגים [לא מצאתי מילה טובה יותר], וההרגשה יותר של מזמור תפילה נוצרי. המסקנה בסוף - שחוץ מהכרת טובה על המעשים שלו, צריך לבקש ממנו סליחה, כציבור - לא מובנת מהטקסט. שלא לדבר על זה שהפיסוק מעניק לבית משמעות אחרת לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הניגודיות. צרם לי ה'היה טוב בה גם, באמא שלי' - צ"ל היה בה גם טוב . והמשפט הראשון כתוב קצת מסורבל וקשה להבנה, אני מציעה או לחלק אותו או להפוך אותו ברור יותר. [ליצירה]
תגובות