כשאת מסתכלת עליי יותר מדי אני מרגיש משומש. כאילו כל המחשבות והחלומות שלי מונחים על הדשא, בלי לנצנץ בשמש, ואת עוברת אחד-אחד כדי לבחור לך את הגרועים שבהם כדי שיהיה על מה לדבר בארוחת ערב.
ואז את שואלת על מה אני חושב. אני אומר שאני לא חושב ואת נותנת לי חיוך מעוקם ומצפה להמשך. אז אין לי ברירה,אני ממציא לך מילות אהבה כדי להחזיר לך, אבל את לא רואה את התרמית ומתרפקת עליי כאילו התכוונתי לכל מילה.
כאילו לא ראית שם בדשא שאני רוצה ליסוע מכאן.
תגובות