שמרנו אל
משנאה עצמית
מסילוף אמת
מהשוואות אומללות
מבורות עצומה
כי
דוקרות הן כמדקרות
צורבות בפצע הפתוח
זורות בו מלח
גם לאחר דורות
רחם עליהם
מיום זיכרון זה
עד יום זיכרון הבא,
החונן לאדם דעת
ומלמד לאנוש בינה
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
קר ויקר
איזה יופי, אתה מדמה את האבן למשהו קר המונע רגשות, אך מאידך למשהו יקר (אני אישית משווה את האבן שעל לבי למן מועקה מצטברת)
בהמשך אתה כותב כיצד אתה מנסה להמיס את האבן הקרה ומפרט מה מכילה/ מה מכיל המחצב הזה, עד שלבסוף אתה משלים עם החיסרון האנושי ואתה כותב:
"אמשול בכוחות"
[ליצירה]
חידה:
מי חיבר את השיר הבא:
עלו ילדי ארץ מולדת,
הגיע יום התהילה!
נגדנו הרודנות
הניפה את דגלה ספוג הדם
התשמעו, בשדותינו
את שאון החיילים העזים?
הם באים אל קרבנו
לחתוך גרון בניכם ורעיכם
פזמון:
לנשק אחים!!
התקבצו לגדודים!!
צעדו, צעדו
תנו לדם הטמא להרוות הרגבים.
[ליצירה]
ברעידת הקומוניזם הירושלמית
כולם מקללים אבן כחבא אחוש ארמית
יא מדרוב איבן אל מסלוף
למה מי מת שאוכל קופסה לוף?
ואתה תענה:
הן בא הקומוניזם והאתאיזם
ואתם תאכלו לופיזם
ותפוח אדמיזם
ותחכו בתור לאוכל
ותעבדו בבניין להתכלכל
ומי שבעיניו לא ימצא חן
שיביא נימוק ויסביר,
או שימצא עצמו ברכבת לסיביר
שיקפאו עצמותיו על חוג הציר.
ואז ירושלמי וסטלין ולנין ומרקס
יטלו לעצמם את היטלי המס
ויבנו וילות מפוארות
בין קרים לעיר האורות
ואז ירושלמי יתעשר
וישורר וישורר
ומעריצות מכל העולם תבואנה
ויבוא לו מנחה:
קופסה אחת של טונה
תגובות