רגליו דרכו בקרקע הבוצית, אוספות אל מנעליו רפש של חורף בקולות צקצוק. העבים הקודרים והכהים בשמים הצליפו במעילו הירוק במטר עז או ליטפוהו בטפטוף קל, מלוּוים ע"י הרוח הטופחת על פניו בלעג ושורקת לו בבוז, מעמידה פנים כאינה זוכרת כמה היה שמח אמציה ועולץ בבואם אך לפני שנה. בדרכו אל פרדסו היה אמציה, אל אילנותיו אשר טיפח לבדו, במו ידיו, בעשר אצבעותיו המחוספסות. אמנם ארבעה שותפים נכנסו בתחילה בעסק הפרדס, אך מטבעם של דברים ומטבעם של אנשים, הטיל כל אחד מהם את ניהולו של הפרדס על האחר, ולו לא נותר עוד איש להטיל עליו את הדבר בטענות מטענות שונות. כל עניני הפרדס נפלו על כתפיו. כמעט בכל יום היה מתעסק בפרדס שעות ארוכות, מתקן גדר שנפרצה, מרסס מפני מזיקים למיניהם, אוטם חורים בצינורות, ועוד כהנה וכהנה. ולא די בזאת, אלא אף כל טרחתו ועיסוקיו שטרח ועסק, לשווא היו. רב היה ההפסד מן הרווח וההוצאות גברו על ההכנסות. ומביני הדבר טענו שאיזור זה וקרקע זו מתאימים מאד לגידול זן התפוזים המיוחד הזה, וצפו כי בטיפול נכון הכל ישגשג ויצמח. ואמנם, הצמיחה היתה טובה מאד, אפילו יותר משציפה אמציה, אך לא כל העם מביני דבר, ומלבד מחירם הגבוה של תפוזים אלו, לא נראו שונים בהרבה משכניהם בשווקים. וכעת הוא הולך לחזות בפעם הראשונה בפרדס העקור, בשרשים שנקרעו מאדמתם. לפחות מקבלים קצת כסף על עקירת העצים, זה עדיף מאשר לעמול ולהזיע ולבסוף להפסיד. קצה הפרדס - או מה שבעבר היה פרדס - החל להגלות לעיניו, קרח. הוא נכנס. בורות קטנים נראו לכל מלֹא העין, במרחקים שוים. שאריות שרשים מנותקים היו בבורות, וסביב מושלכים עלים יבשים. עמד רגע בדממה, ופניו אטומות מבע. לבסוף לא היה מסוגל לשאת עוד את המראה, הפך פניו ושב למכוניתו. העבים המשיכו לדמוע, אך הוא לא יכול לבכות. אסור לו להתרגש. כי כשם שעל גופו עטה במשך השנים עור שזוף ועב, כן כיסה את ליבו בכיסויים רבים. ואם הוא יתחיל לקלף את הקליפות, הוא עוד עלול להתרגש גם בבית, לעיני אשתו והילדים. בושה.