…ונחו חולות, כגלים; בהתגבנן על שרע – השטח, כדבשות – גמלים. לפידה של יוקדה – השמש, מלטפה אותם, באורות – מצריבים. החולות האדירם, מוסיפים ונוחם, כשלגי – הנצח; כימים, צחרי – מראם, נשרעים, בינות הקצוות, שלעולם – אינם נסופים. החולות, שמכסים על ארצות – הנגב, נחים כגלי – ימים השפיים, בין אור – השמש החרבת ובין האדמה, שנצרבה ונבצרה, תחתיו…