לך.
אני כותב את המכתב הזה כדי להסביר לך. אנא, נסי להבין.
כל כך נהנתי מפגישתינו האחרונה.
למרות שהיא נמשכה רק שעה, היה נדמה לי שהיא חלפה על פני ימים ולילות.
אנא, האמיני לי, לא רציתי ללכת.
השקט ששרר היה טוב יותר מאלף מילים. אילולי רעשי הרקע שקפצו כאשר השעה התעגלה היינו נשבים בקסמיו.
חמש אצבעותי היו לפותות סביב הידית שהחזקתי במתח. הייתי כל כך דרוך ומוכן, לכל דבר שלא יהיה.
כתפיי, אשר בימים כתיקונם כואבות לאחר שעה קלה של לחץ מתון, לא הרגישו כלל במתרחש.
הכל היה כל נפלא.
ואז, הוא הגיע.
מיד שראיתי אותו ידעתי שלא אוכל להישאר כאן יותר, איתך.
ידעתי, שאני צריך ללכת.
אנא, סלחי לי.
הלכתי, וידעתי שלא אפגוש אותך עוד.
עד לשמירה הבאה.
תגובות