הכתום הזה
שצועק
ומבטיח "נצחון"
אנוס להיות סמל
שרשרת מעונים
שקשוק אבן על אבן בידי ילדים
אבק לבנים ,הרס,
עקבות ג'יפים על אפר שפעם היה ביתי
עוד מעט נלך על גחלים
[ליצירה]
הכתום הזה
שצועק
ומבטיח "נצחון"
אנוס להיות סמל
שרשרת מעונים
שקשוק אבן על אבן בידי ילדים
אבק לבנים ,הרס,
עקבות ג'יפים על אפר שפעם היה ביתי
עוד מעט נלך על גחלים
[ליצירה]
והכל ביחד
הלכת לגן חיות עם חבר שלך הרופא,
התיישבתם בקפיטריה,
הוא מזמין תה,
במשפט שמחפש את מי להאשים
"זאת לא את זה התאילנדי"
הוא ילך.
אזעקה של אוטו,
נכנסו ברכב שלך,
את מגיעה הביתה,
יום ולילה בוכה,
ומתנחמת "גם ככה הוא אף
פעם לא ניקה את הלכלוך
באוזניים"
[ליצירה]
זה טיפה מזכיר לי סבא של מישהו שלא רצה שיעשו לו מסיבה גדולה ליום הולדתו ה-80 כי אחיו נפטר יום אחרי שעשו לו מסיבה ליום הולדתו השמונים. רק שכאן את כן יוצאת לקנות את התיק ובמקרה שהבאתי לא היית יוצאת
[ליצירה]
זה קורה כל שבוע או לעיתים רחוקות יותר? כי עם בעיה כמו שלך הייתי ממליץ על לפחות פעמיים בשבוע.
סתאאם, אבל אני מקווה שהפסיכולוגית מעריכה כתיבה טובה כשהיא רואה אותך.
תגובות