[ליצירה]
סיפור של סוערה:-)..
חמודי, כרגיל.
(אותי הצחיק טורניר הדומינו העולמי. ואגב, קראתי את גאווה ומשפט קדום, אבל בעיקר ריחמתי על הבנות שם, שכל מה שהיה להן לעשות בחיים זה להתחתן ואז לסעוד אחת אצל השניה..)
[ליצירה]
אהבתי את ההקבלה.
"לכן הנה ימים באים..ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות..וישבו על אדמתם".
[ליצירה]
לרן- זה באמת כתב אשמה כנגד הגברים. אני מניח שעדי יודעת שלא כולם כאלה, אבל כשהיא באה למחות על תופעה, יש אפקט אמנותי חזק בהקצנה. את הצד השני היא מצפה ורוצה שכל קורא ימצא אצלו, בעקבות הקריאה, אני מניח. (מקווה שמותר לי לדבר בשמך, עדי).
[ליצירה]
נחמד, אם כי אני הייתי כותב את זה קצת אחרת: מתחיל לספר מנקודת המבט של המשפחה, נניח, כשהנזיר הזה משתלב בסיפור, ואז אחרי שהוא 'נעלם', לחזור להתחלה ולספר את אותו הדבר בלעדיו, או שממשיכים בלעדיו כאילו כלום לא קרה בהתעלמות בוטה מזה שהוא אי פעם היה (כמו שעשו בבאפי, כשפתאום אחותה הופיעה, וד"ל:-))
תגובות