[ליצירה]
טוב. קודם כל הכתיבה פשוט פשוט מדהימה. זה ממש מהמם, אני לא יודע איך אתה עושה את זה.
אבל לעניין הסיפור: קשה לי עם זה. אני לא מאמין שאהבה גדולה באמת תצטרך כבלים מלאכותיים כל כך גדולים כדי שהמתח הפנימי ישמר את עוצמתה, כפרוטונים בגרעין. (אני כבר מרגיש כמה מבטים ציניים ננעצים בי דרך כמה מסכי מחשב ומתנחם בכמה הנהוני הסכמה..) לדעתי האהבה שמתוארת בסיפור היא אגואיסטית ונוראה, מין הנאה מזוכיסטית מתחושת הכמיהה ולא השמחה הפשוטה שבנוכחות האחר, האהוב. אין שום דבר רומנטי באהבה שפועלת כמסע ציד, שמתפרנסת מהאדרנלין הזורם בשעת המרדף ונגמרת כשנבלת שועל אומללה משתלשלת מהאוכף. ולהנציח חיי אומללות כדי לשמר אהבה כזו זה חסר טעם, ולא מעורר בי, לפחות, שום תחושת הזדהות.
אני מסכים, כמובן, שאהבה שמתממשת בלי הפסקה הופכת לשגרה והרגל ומתמוססת. אבל היא הצד השני של אותו המטבע, של אהבה ששואבת את האחר ולא חיה לצידו.
יתכן והסיפור נכתב בדיוק כביקורת על העניין הזה: אם כך הוא אז הביקורת לא מודגשת דיה, לדעתי. אבל זה כבר עניין אינדיבידואלי.
בכל מקרה אני חייב להגיד שוב שהסיפור ממש נפלא, אי אפשר להפסיק לקרוא. כשרון קסום ממש.
[ליצירה]
קודם כל- זה באמת סיפור יפה.
שנית- מותר לאנשים למתוח ביקורת על סגנון, אם הוא צורם להם, ובעיקר אם לדעתם הוא פוגם באיכות היצירה.
דעתי האישית- גם אני בדרך כלל מרגיש לא נוח עם ניבולי פה, אבל פה הסגנון בא לאפיין את הדמות, ויתכן שיש לו מקום.
תגובות